פריז, דצמבר 2022

החורף לא מתחשב בבעיות האנרגיה של אירופה. כשחצינו את האלפים השלג כבר צבע את ההרים בלבן ונערם בשולי הדרך. קור חריף קיבל את פנינו בפריז. אך העיר המוארת והמקושטת ריככה את העדר המעלות, עלי העצים שנשרו בסתיו נערמים עדיין על המדרכות הרטובות באין מי שיאסוף אותם. גם ניקיון הרחובות הזכור לנו לא מתקיים ואשפה בולטת בנוכחותה. אולי זו תוצאה של המשבר הכלכלי בו נתונה עריית פריז העומדת לפני פשיטת רגל. ועדיין פריז היא קפסולה יחודית של זמנים, היא ממציאה את עצמה מדי עידן ומשתנה תמידית בין התקופות האבודות לתקופה הנוכחת.

ערכנו כאן רשימת ביקור קצרה, שאוספת מחשבות, רגעים ומראות מהעיר, יותר מעשור אחרי רשימת המסע הפריזאי הראשונה שפרסמנו פה.

קפה דה פלור שבו נהגנו לשתות קפה אולה וקרואסון חמאה פריך (הטעם שמור איתנו כמו מזמן אבוד) מכר עתה את נשמתו לתיירים. בעבר היה מקובל שבימי הסלונים ותצוגות האופנה שנערכו מדי עונה בעיר היו מצטופפים בקפה אנשי האופנה, ובשאר השנה ישבו בו ה״קבועים״ רובם מבוגרים שנהגו להחזיק בידם את דפי העיתון לה פיגארו או שהיו רושמים רשימות בכתב יד צפוף בפנקסים זעירים. היום הרשתות החברתיות מזרימות לכאן תיירים צעירים שבאים לעשות סלפי על רקע המותג שהוקם ב-1887. לאור עומס הקהל הרב הונהג תור מסודר בחוץ, גם בגשם ובקור, ומארחת מכניסה את הממתינים לפי תורם. אם בעבר כשהקפה היה מלא, היו משלחים את מבקשי השולחן במנוד ראש, הרי שהיום אי אפשר לוותר על אף לקוח. ואולי יש גם יותר נכונות ציבורית לחכות בתור ל"חוויה" (מה שטוב לקפה אנג'לינה ברו דה ריבולי טוב גם לפלור). תהינו מה היו אומרים על התור הזה האינטלקטואלים של הגדה השמאלית שנהגו לשבת כאן במאה שעברה, כמו סארטר, בובואר ומכריהם. האם הם היו עומדים בתור כדי ללגום קפה?

חנות הספרים הסמוכה לקפה l'ècume des pages משמרת את אוירתה השמרנית המוכרת. בחללים השונים של בית המסחר מונחים אלפי ספרים. על אף אחד אין מדבקת מבצע ועדיין רבים העומדים ומעלעלים במגוון הספרים המפואר המוצג כאן על כל נושא בין אמנות, צילום, עיצוב, ספרות קלאסית, אופנה, ועוד ועוד, רק בצרפתית. על השולחנות מוצגים כותרים חדשים, והחלון מוקדש לפרוסט לרגל מאה שנה ליצירת המופת בעקבות הזמן האבוד. זו כמובן סיבה טובה לחגיגה ולכן רכשנו עותק של מהדורה שיצאה לאחרונה בשיתוף מוזיאון ד'אורסה שנקראת בתרגום חופשי הוילה של הזמן שנמצא מחדש ומציעה מאמרים, לצד איורים ויצירות אמנות של אמני התקופה המכונה ״לה בל אפוק״ (התקופה היפה). צילומים וכתבי יד מעטרים את הספר ודרכם מתגלה הוילה השוכנת בקרבת גרנד הוטל בחופי נורמנדי כמין קוסמוס פרוסטיאני או מכונת זמן שחוזרת לאחור לשנים היפות של 1900. הספר נפתח ביצירה של דיויד הוקני (כתבנו עליו כאן) שגר ועובד בנורמנדי בשנים האחרונות.

הבורסה המסחרית של פריס הוקמה ב1767. זהו בנין עגול ומרשים עם כיפה גבוה עגולה. המבנה עבר שינויים עם השנים. עד 2016 התנהל מסחר תוסס: כאן סגרו עיסקאות ונקבעו מחירי הסחורות. מרשים לראות את האלגנטיות של גרם המדרגות, הפסיפס על הרצפה, והאולמות הרחבים המקיפים את שטח המעגל הפנימי. זו אסטתיקה של מרחב עיסקי השייך לעידן אחר. את הבנין שיפץ לאחרונה האדריכל טדאו אנדו שאמון היה גם על שיחזור של פאלצו גרסי והדוגנה בונציה עבור איל מותגי אופנת היוקרה פרנסואה פינו (הוקדשה לו תערוכה במרכז פומפידו לפני כמה שנים). פינו הפך את הבורסה למשכן לאוסף האמנות העכשוית שלו, והביקור מומלץ בזכות התחושה שמחברת בין הזמן האבוד עם הזמן שנמצא.

מוזיאון אז׳ן דלקרואה. ביתו הצנוע של האמן המנוהל על ידי מוזיאון אורסיי, ושוכן מאחורי דלת ירוקה בכיכר האהובה עלינו פלאס פון פירסטנברג. בחדרים הקטנים ובאטלייה מוצגות עבודות עשירות בצבעים חמים חלקן בהשפעת מסעות לאוריינט, לדרום ספרד וצפון אפריקה. הגן הקטן שאליו יורדים במדרגות עץ הוא פינה קסומה שניתן לשוב אליה שוב ושוב. בגן השקט והצנוע עצים בוגרים ותחתם ספסל שמזמין לשבת ולקרוא ספר, לצייר או לכתוב מחשבות והירהורים.

פריז מציעה שפע תרבותי מאתגר להכלה. שמחנו שהספקנו לראות בין היתר תערוכות שנסגרות בקרוב, עליהן נכתוב בקרוב במסעות.