איטליה, ספטמבר 2022

הקיץ הסתיים. מעלות החום שבו לנורמה וגשמים קלים מרעננים את האויר. חופי הים מתרוקנים והאיטלקים שבים מחופשות הקיץ. גם התיירים שבים לארצותיהם עם זיכרונות וחוויות איטלקיות שיחממו את הלב בעונת החורף הקרה שתחל בקרוב.

גם עונת אירועי התרבות שבה ומתחדשת עתה. מוזיאונים רבים מוסיפים תכנים ואירועים ייחודים, ומרחיבים את שעות הפתיחה אל תוך הלילה. סיור מודרך, קוקטייל, וקונצרט או הצגה במחיר כרטיס הכניסה הם בהחלט רעיון מרענן המרחיב את חווית הביקור המוזיאלי הסטנדרטי. השבוע גם אנחנו ביקרנו במוזאון המקומי שבו שמורות יצירות יחודיות, חלקן אבני דרך בהתפתחות הציור המודרני מימי הביניים לרנסנס המוקדם. קרני אור אחרונות של שקיעה זהובה מתגנבות מבעד החלונות ומאירות את החדר באור חמים. מראה גגות העיר הנשקפים למלוא העין מהדהד את הקשר בין העבודות שמוצגות כאן בין הקירות ובין המקום בו הן נוצרו במאות השנים שחלפו.

המופע שראינו הערב חוקר את הסוגייה ״מיהו איטלקי…?״ בפורמט של דיאלוג בין שני שחקנים אינטלקטואלים מבולוניה המתחבטים במחשבה מעניינת ומנסים לתת לה תשובות במהלך שעה וחצי.

איך האחר, הזר, והתייר מגדיר את האיטלקי ואיך האיטלקי מגדיר את עצמו?

את המופע כתבו והציגו פאולו נורי וניקולא בורגזי, שחקנים וחוקרי תרבות. הם חוקרים סוגיות זהות וגם סטיגמות כמו: האם האיטלקי מדבר גרוע שפות זרות? איך מתלבשים איטלקים? איטלקי זה אחד עם תרמיל גב של המותג  invicta שכל תלמידי איטליה לוקחים מדי יום לבית הספר, אבל כמעט לא מוכר מחוץ למדינה? איטלקי זה אחד ששר שירי אהבה וסרנדות? או אולי זה שאוכל פאסטה אל דנטה ומקפיד לא להוסיף פרמיג׳אנו לפסטת פירות ים? איטלקי הוא אלגנטי? איטלקי זה אחד שלא משלם מיסים? איטלקי מוחא כפיים בנחיתה? איטלקי זה אחד שמרכיב משקפיים כהים גם בלילה?

סיפור אחד מני רבים: איטלקי עזב ועבר לחיות בלונדון כי בלונדון היאוש פחות מייאש. הוא עובד בחנות כל בו סלפריג׳רס במחלקת המזוודות לשם כמעט לא מגיעים קונים. אין לו מה לעשות אבל המנהל שלו מבקש לנקות אבק כדי שלא יראה שאין לו מה לעשות, וכך הוא עושה. כשמגיע קונה הוא יהיה לרוב תייר זר,  ברזליאי או אמרקאי תוך כדי שיחה הם מבנים מהמבטא שלו באנגלית שהוא איטלקי ואז עוברים לדון איתו על כדורגל. האיטלקי שאינו מבין או מתעניין בנושא מתקשה לשתף פעולה ולכן הוא מתחיל להשקיע את זמנו הפרטי בקידום הנושא, ורואה משחקי כדורגל כדי לענות על צפיות הקונים מהאיטלקי במחלקת המזוודות בלונדון. גם כשהדעות הקדומות אינן נכונות, האיטלקים מתבקשים להתיישר לפיהן.

המופע התייחס באופן משעשע לאלגנטיות הטבעית של האיטלקים. השחקנים הגבירו את התאורה באולם וחיפשו באופן ספונטני אנשים כדי להציג לקהל סגנון לבוש איטלקי. השלושה שהסכימו לשתף פעולה עשו את זה בחן טבעי רב: הם התבקשו ללכת בסגנון תצוגת אופנה לקול מחיאות הכפיים של הקהל שהתחזקו מול הדמות הכי מסוגננת, גבר לבוש בשחור בסגנון ייחודי עם רעמת שיער ארוכה, משקפיים מסוגננים ונעליים בסגנון צבאי. כשנשאל מה איטלקי בעינו הוא ענה כל מה שנמצא כאן באולמות וכוונתו היתה לכל עבודות האמנות של אמנים מקומיים כמו פיירו דלה פרנצ׳סקה ,בנוצו גוצולי פירו ונוצ׳י, פרה אנגליקו ועוד המוצגות בגלריה של המוזיאון.

ומה המסקנה? אחרי שעה וחצי, לא התגלתה תשובה חותכת לשאלה מיהו איטלקי. אולי האמת המתבקשת היא שזהות לאומית היא כמו תמיד עניין מורכב ורב שכבתי, שקשור לבחירה אישית אבל גם לאופן שבו אחרים מצפים מאיטלקים להתנהג ולהראות. בין גלידה, גוצ׳י, אופרה, אפרול שפריץ, מזרקות, פסטה, לאונרדו, גנים ווילות על גבעות ירוקות, מסתתרת לה האיטלקיות עצמה.  

השאלות העמוקות האלו נידונו באופן צנוע ואפילו עממי, בגלריה של מוזיאון קטן. אולי זה סוד האיטלקיות: אנשים שאינם מלאים בעצמם, המנסים לפתח דיאלוג בגובה העיניים ללא התנשאות. גם העבודות שהקיפו את הקהל הן חלק מחיי היומיום של האיטלקים ולא ספונות נשכחות במוזיאון. היופי האסתטי שמקיף את האנשים שגרים באיטליה, מכל שכבות החברה, בוודאי משפיע על הזהות שלהם. כנראה שדווקא בפשטות הזו, שקל להתעלם ממנה, מסתתרת התשובה לשאלה עליה חיפשה ההצגה לענות.