איטליה, יולי 2022.

אנשים רבים מתנסים בחרדה כשעומדים לצלמם לא משום שהם פוחדים כמו הפרימיטיבים שיפגעו בשל כך, אלא כיוון שהם חוששים מגזר דינה של המצלמה. אנשים מבקשים את התמונה שעברה אידאליזציה: תצלום שלהם שעה שהם נראים במיטבם. הם חשים עצמם נזופים כאשר המצלמה אינה מחזירה להם תמונה שלהם המושכת יותר משהם במציאות. אך מעטים הם בני המזל המכונים ״פוטוגנים״ – כלומר נראים טוב יותר בתצלומים אפילו כאשר אינם מאופרים והתאורה אינה מחניפה להם  – מאשר בחיים. העובדה שלעיתים קרובות מהללים תצלומים בשל כנותם ונאמנותם, מצביעה על כך שרוב התצלומים, כמובן, אינם כנים. עשור אחד לאחר שהתהליך של פוזיטיב נגטיב, פרי המצאתו של פוקס טלבוט, הלך לבוא על מקומו של הדאגריאוטיפ (התהליך הצילומי הראשון שהיה בשימוש באמצע שנות הארבעים  של המאה הקודמת [התשע עשרה]), המציא צלם גרמני את הטכניקה הראשונה לריטוש התשליל (נגטיב). שתי גרסאות של אותו דיוקן – האחת לפני הריטוש והשנייה אחריו – הדהימו את ההמונים בתערוכה העולמית שהתקיימה בפאריז בשנת 1885. זה היה היריד העולמי השני והראשון שהייתה בו תערוכת צילום. הבשורה שהמצלמה מסוגלת לשקר הגדילה את הפופולריות של הצילום״.  

סוזאן סונטאג, הצילום כראי התקופה (1997/8). 

חשבנו על היום יומיות של הצילום בימינו. הנוכחות האדירה של הצילומים בחיינו הלכה והתגברה במהלך העשורים האחרונים עם ההתפתחות הטכנולוגית, זמינות המצלמות המשוכללות, האינסטגרם והרשתות החברתיות. מפתיע איך נעלמו בזמן קצר הטכניקה המסורבלת של צילום על תשלילים, הפיתוח האיטי וההדפסה על נייר שדרשה המתנה ללא אפשרות לראות את החומר המצולם.

בתקופתנו הצילום קליל ומיידי. הקלילות הזו חושפת יותר ויותר את המציאות כמו שהיא. לא עוד צילום הילדים בפורים בסטודיו של הצלם השכונתי, אירוע שהצריך קביעת תור, בחירת זוית מתאימה, רקע מיוחדת העמדה, תאורה, איפור ותשלום גבוה. הצילום הפך אולי לדמוקרטי יותר. זו פעולה שיגרתית ספונטנית שכל אחד יודע לבצע ללא הכשרה מיוחדת. אנחנו מצלמים כבדרך אגב הרבה פעמים במהלך היום, בכל ביקור במסעדה, מפגש חברים, טיול וסתם סלפי להפיג שיעמום. הצילום כראי התקופה בא לידי ביטויי גם בדימויים של עולם האופנה שכידוע עושה שימוש רב בריטוש והצרת מימדי הדוגמניות המצולמות ובחירת זויות מחמיאות כשהתוצאה אינה בהכרח מציאותית אך גורמת לתסכול בקרב נשים ובעיקר צעירות (כתבנו על זה כאן).

תצוגות האופנה שבעבר צולמו באופן בלעדי על ידי צלמים מקצועיים שהפיצו רק את התמונות הנבחרות עברו מהפכה. היום כל ידוענית או אורחת בקהל מצלמת לפי ראות עיניה ומעלה את הצילום מיד לרשתות החברתיות ללא שליטה של המותג.

במסעותינו אנו אוספות דימויים של החברה והמקום בו אנו מבקרות. גם ב״עידן הגלובלי״ כשכל העולם התכווץ למידותיו של מסך הטלפון, אנו מגלות שונות ורבגוניות באופן בו אנשים מתלבשים ומציגים את עצמם במרחבים הציבורים השונים אפילו בגבולותיה של מדינה אחת, בין מילנו, פאלרמו, טוסקנה ואומבריה.