פירנצה, יוני 2022.

השבוע, החום הפיורנטיני הבריח אותנו מהרחובות אל אחד המוזיאונים החביבים עלינו בעיר, מוזיאון פראגמו. המוזיאון שממוקם במרתף חנות הדגל של המותג הפיורנטיני הידוע, הציג בתחילת דרכו תערוכות צנועות על ההיסטוריה של המותג, אך עם הזמן התפתח לכדי חלל שמבטא רעיונות עיצוביים וגם חברתיים מעניינים יותר. בחודש שעבר נחנכה בו תערוכה על נושא שמעסיק נשים רבות עד היום, האיזון בין המשפחה לקריירה. התערוכה מתמקדת בשנות החמישים והשישים, שנים בהן איטליה חוותה בום חברתי וכלכלי. בתקופה הזו, נשים רבות החלו להגדיר את זהותן מעבר לתפקידים הבייתים כרעייה ואם, הן יצאו לראשונה לעבודה באופן עצמאי וחיפשו קריירה שתבטא את היכולות והשאיפות שלהן. אחת מהן הייתה ואנדה פראגמו, אשתו של מייסד המותג סלבטורה. 

הסיפור של ואנדה יוצא דופן בכל קנה מידה. בת של ראש עיר קטנה ליד נאפולי, היא נישאה בגיל 18 וילדה שישה ילדים. יחד עם בעלה סלבטורה היא עברה לפירנצה, שם הוא הקים בית עסק נודע לנעליים. בשנת 1960, כשהייתה בת 39, סלבטורה מת במפתיע. ללא כל ניסיון ניהולי קודם, היא הפכה למנהלת בית העסק, והפכה אותו למותג אופנה נחשק, יוקרתי ומצליח. היא הביאה את הניסיון שלה כאמא ומנהלת משק בית אל המפעל: לפי הפילוסופיה שלה, המשפחה והעסק דומים בכך ששניהם דורשים משמעת ואהבה, תשומת לב והקשבה.

התערוכה מספרת על חיי הנשים באיטליה דרך סיפורה של ואנדה, שמשתקפת כדמות יוצאת דופן ומעוררת הערכה. דרך סרטי וידאו, אוספי בגדים וגם חפצים ופרטי אמנות, התערוכה מתארת איך נשים נחלצו מהבית המגביל והמסורתי אל עולם התעסוקה, והתמודדו עם אפליה, הטרדות, וכמובן הצורך להמשיך ולטפל במשפחה לצד הקריירה. כמובן שנשים היו עדין אמורות לחנך את הילדים, לנקות ולבשל: בתערוכה מוצגים מבחר מכשירי חשמל ומאכלים מוכנים שנועדו להקל בעבודות הבית שיקפו את התפקיד הכפול של הנשים בבית ובחוץ. בעיני ואנדה, כל הנשים עובדות: גם אלה שעובדות בבית צריכות כישורי ניהול, חשבונות, ולוגיסטיקה, שלרוב לא מקבלים הכרה מהחברה. לצד זה, התערוכה חוגגת נשים בעלות קריירה במגוון מקצועות, חלקם נחשבו בשנות החמישים והשישים למתאימים לגברים בלבד.

באופן מסוים התערוכה מוכיחה למבקר שאמנם יחס החברה לנשים השתנה בשישים השנים האחרונות, אבל הדרך לשיוויון, הכרה וקידום עדיין ארוכה. העובדה שתקופת הסגרים בקורונה השפיעה באופן שלילי על נשים יותר מאשר על גברים מוכיחה שהנטל העיקרי של הבית והמשפחה מוטל על כתפי האישה, ובימים כתיקונם לא נעשה דבר כדי להתמודד עם אי השיוויון הזה. בנוסף, קשה שלא לתהות מה היה קורה לואנדה אם סלבטורה היה מאריך ימים: האם גם אז היא הייתה משתתפת באופן פעיל בניהול החברה, ביצירת החזון העיצובי והעסקי? או שהייתה נשארת אם ועקרת בית, ומשאירה בידיו את המותג? השאלות האלה מלוות את המבקרים בתערוכה המרתקת, שחשפה את הרעיונות והמחשבות של ואנדה וגם את רוח התקופה בה השתנו חייה, מהבית אל העסק.