פאלרמו, מאי 2022
הגנים הבוטניים העתיקים של פאלרמו בוודאי מצדיקים ביקור בעיר כמו שכתבנו כאן, אבל לגמרי ברור שביקור בפאלאצו בוטרה palazzo butera העתיק והמחודש הוא חוויה יחודית ונדירה ששווה נסיעה מיוחדת .
השבוע ביקרנו במקום המייצר חיבור חד פעמי ונדיר ביופיו שיכול לקרות רק בעידן שלנו, בין הנסיכים של אז לנסיכים של היום. מדובר בחוויה תרבותית, אמנותית, היסטורית ועכשווית באותה מידה. הביקור בארמון השוכן בקצה רחוב, במרחק קצר מהים הכחול הוא כמו פתיחת תיבת אוצרות שמתגלה למבקר שכבה אחרי שכבה כמו יפיפייה ששבה מהעבר במלוא הדרה.
תחילה נחשפים למבנה המאורך בעל החזית המעודנת בגוון שמנת שהחלונות שלה בעלי תריסי העץ הצבועים בירוק מייצרים מקצב שמלווה את הצועד לאורך הרחוב. החלונות מעוטרים בתבניות דקורטיביות בולטות בגוון חול ים, אבל החזית מצניעה את כל היופי והעושר הממתינים כשפוסעים פנימה אל תוך החצר ומשם מסתחררים בתוך חללים יפיפיים ששוחזרו בעבודה קפדנית ויצירתית.
הארמון שבגלגולו האחרון שימש כמשרדי המכון הטכנולוגי לתיירות עד שנת 1982, המתין להתגלות על ידי מישהו בעל דמיון והעזה כמו הזוג פרנצ’סקה ומסימו וולאסקי, אספנים, אנשי עסקים לשעבר, וסוחרי אמנות ילידי איטליה שחיו מאז שנות השבעים בלונדון. בביקור הראשון שלהם בעיר בשנת 2016 החליטו השניים לרכוש את הארמון הנטוש בעל שלוש הקומות, וכמו בסיפורי האגדות נתנו חיים חדשים ומרשימים לארמון שנבנה בשנת 1692 וקם לתחייה ב – 2020 .
ב-1763 נרכש הארמון על ידי נסיך בוטרה (ומכאן שמו) ועוצב למטרות מגורים, קבלות פנים ונחשב לאחד הארמונות החשובים של פלרמו בזמן הכתרתו של קרלו השלישי מלך שתי הסיציליות.
נשוב לימינו אנו. בדרכינו מהגנים הבוטניים הבטנו על המבנה המשוחזר ופתאום התגלה שער שדרכו ניתן לפסוע מהרחוב המאובק פנימה אל הארמון. להבדיל מארמונות היסטוריים אחרים בעיר שהשתמרו באווירתם העתיקה, היופי פה נובע מהתחושה המרתקת של עכשיו יחד עם פעם, וזו גדולתם של הבעלים החדשים שמצאו את הארכיטקט, בעלי המקצוע והארטיזנים שהעניקו למקום העתיק את המימד העכשוי.
הזוג וואלסקי התאהב בארמון וברור למה. לא רק יופיים של חדר המדרגות המפואר המחופה שיש בגוון אדום החמר, שעוצב בתחילת המאה השבע עשרה עם תקרה מעוטרת בציורי פרסקו, או אולמות בעלי תקרות מעוטרות בציורי פרסקו עתיקים שאותם הם שיחזרו, או המרפסת שאורכה כמאה מטר מחופה בקרמיקה בלבן וירוק הצופה אל הים הכחול, ויש את הספריה העתיקה ואולמות בקומת הקרקע והמגדל של מרפסת הגג הצופה על גגות הרעפים של העיר.
הארמון מרתק כיצירה ארכיטקטונית עתיקה חדשה ולא רק מפני שהבעלים החדשים חשפו בצילומי וידאו את העבודות של השחזור והשימור אלא גם פתחו את החלק בין מבנה הגג וקורות העץ התומכות בגג הרעפים למבקרים הסקרנים, והכי חשוב הוא שאת כל המעטפת הנהדרת הזו הועידו לאירוח אוסף האמנות שלהם שכולל בין היתר עבודות של גרהרד ריכטר, אנדי וורהול, גילברט וג׳ורג’ ושהושאל בעבר למוזאיונים Fitzwilliam בקיימברידג' ו Ashmolean באוקספורד באנגליה ונשלח משם בשנה שעברה לפאלרמו.
החדרים והחללים מעוצבים באופן המעניק תחושה של אינטימיות למרות גודלו המרשים של הארמון, כמו ביקור בבית של שוחרי אמנות. בליווי אנשי המוזיאון אפשר לבקר גם בחללי הבית הפרטי של בני הזוג שם מוצגים פריטים נוספים מהאוסף.
מדובר בפרויקט פתוח חי ולא קרן, מקום פומבי בבעלות פרטית, שמבקש לדברי בעליו לייצר אלטרנטיבה למודל המוזאון הסטנדרטי, או ״הקוביה הלבנה״. אולי זו חזרה לעבר, אז אצילים רבים יצרו חדר מוזיאון בביתם, ובו הציגו את מגוון אוספי האמנות, הבוטניקה והזואולוגיה שלהם. כאן שוכנים יחד בהרמוניה (ולא במדורים כמקובל) יצירות מזמנים שונים מהרנסנס ועד ימינו, שבדרך יחודית מייצגים שכבות בהיסטוריה של האמנות המערבית. ציורי קיר בסגנון עתיק שוכנים יחד עם ציורים עכשויים התלויים על הקירות, אקוורלים, וגם תקרות מצוירות בסגנון אבסטרקטי , שכיות חמדה כמו אוספי קרמיקה וזכוכית כאלו שניתן לראות במוזאון ויקטוריה ואלברט בלונדון מיצגים את העניין של האספנים בתנועת ארט אנד קראפט ומוצגים בארונות זכוכית מעודנים
יש הרגשה שניתן לשהות כאן עוד ועוד שעות כדי לנסות להכיל את כל היופי הזה או סתם לעיין בספרי האמנות שבספריה או לנוח בחצר הפנימית המוצלת תחת שיחי הוויסטרייה .
השיחזור שארך כארבע שנים בהשקעה של 25 מיליון יורו הסתיים בשנה הקודמת כשהעולם עדיין התמודד עם מגיפה ולמעשה המוזיאון עדיין לא ממש נחשף לקהל. מדובר בפרויקט חשוב והשקעה לא שגרתית בעיר שהמילה מאפיה נכרכת תדירות בשמה. הפרויקט בהחלט מעניק אופטימיות לפאלרמו ולסיציליה: זו התחלה חדשה חשובה ומעוררת דמיון ויש עוד הרבה ארמונות שמחכים למישהו שיתאהב בהם.
מסעות בגארדרובה 