תל אביב, פברואר 2021.

אור: פתחת את הסטודיו בדיזנגוף בשנת 87, איזו אווירה הייתה אז ברחוב?

אילנה: כמו כל מקום בעיר, הרחוב משתנה, ואולי באופן בולט במיוחד. בשלושים וחמש שנה יש שינויים חברתיים, תרבותיים, כלכליים, שמשפיעים על צורת הלבוש, צורת הקנייה. תרבות הרחוב הפכה פחות חשובה מהקניונים והמגדלים. אבל להסתובב ברחוב זו חוויה שונה. כשפתחתי את החלל, צפון רחוב דיזנגוף היה איזור שכונתי, לא זוהר. מסביב לסטודיו הייתה חנות סידקית בפינה, קצת צפונה הייתה קונדיטוריה זילברשטיין עם בורקסים, עוגות גבינה וקפה נמס, בהמשך הייתה המכולת של יוסי עם חביות גדולות של דג מלוח, ליד הסטודיו הייתה קצבייה, וממול חנות של אתא, וחנות צעצועים ותיקה. בשנות האלפיים, צפון דיזנגוף נהיה אזור של מעצבים שעסקו בעיקר בעיצוב בגדי כלות, עם סלונים נוצצים ומכוניות מקושטות שחיכו לכלות ופמלייתן כבר בשעות הצהרים, ועכשיו זה אזור של בתי קפה וברים, ורשתות של סופרמרקטים.

אור: איך עיצוב החנות משקף את המקום והסביבה שלה?

אילנה: בגלל הקרבה לחוף הים, מהסטודיו ניתן כמעט לשמוע את גלי הים שמשתרע בסוף שדרות נורדאו ,וכך בהשראת הים החלטתי לעצב את החנות כמחווה לים התיכון, בהשראת ספינה, עם דק של סיפון מחופה בעץ עם מעקות נירוסטה ותקרה בצורת מפרש. כמו בספינה, גם החלל עצמו בעל אופי מוגדר ומינימליסטי בהיר ורגוע הממסגר את הבגדים ואין בה שום דבר מיותר. אני חושבת שעיצוב ספינות מבוסס על קלילות ופונקציונליות. הים הקרוב, הוא תזכורת לייחודיות של תל אביב: העיר הלבנה על חוף הים הפתוח, והאופק שמזמין לצאת למסע לפחות באופניים כל יום מהבית. גם תפישת העולם של הבאוהאוס המבוססת על הפונקציונליות של העיצוב כיוונה את התכנון של חללי החנות. העיצוב שלי בסטודיו הוא הוליסטי, וכולל את הבגד, הבד, החלל, כל הרהיטים, הגרפיקה והקטלוגים. כל ההיבטים של החנות הם חלק מחזון אחד, ולכן המקום היה כל כך משמעותי ביצירה שלי. החנות עצמה, לצד אבני דרך מקומיות כמו גן יעקב, חוף הים, רחובות העיר שבהם צולמו הקטלוגים לאורך השנים, מבטאת את החיבור בין השפעה מקומית וראייה וסקרנות אוניברסליות. 

אור: איך הבגדים הוצגו בחנות?

אילנה: שתי הקומות שיקפו את האופי השונה של שני אוספי הבגדים. בקומה התחתונה היה קו יומיומי שאופיו הוגדר על ידי חומר הגלם ממנו יוצרו הפריטים 100% כותנה, ואילו למעלה פריטים יותר לבושים, מתוחכמים, עשויים ממבחר חומרי גלם טבעיים ארוגים באיכות איטלקית כמו פשתן, משי, צמר, קשמיר שנבחרים מתוך שיחה והבנה, בתודעת קנייה משמעותית על הערכים של הבגד, על קיימות וכבוד. כל הדברים האלה היו, בשנת 1987, רדיקליים ואוונגרדים. גם היום, אלה רעיונות חדשניים שעדיין נחשבים לפורצי גבולות, אפילו בעולם העכשווי.

אור: מה הכוונה ׳פורצי דרך׳?

אילנה: בעיני, וגם בעיני הרבה לקוחות, החנות היא כמו בית, שמשרה אמון וביטחון במי שבא לבקר בו בזכות האמת של חומר הגלם והעיצוב. הלקוחות לא צריכות לנפות את הארון שלהן אחרי כמה חודשים כדי לצמצם פריטים שאין בהם צורך, כי הבחירה הנכונה נעשתה כבר בשלב המפגש. אלה בגדים שמעוצבים כדי להתיישן טוב, ולייצר מלתחה חכמה שנשארת לאורך שנים, בזכות חומרי הגלם הטבעיים (שכולם מתכלים). החנות היא חלל של הכרות אישית, ובשנים האחרונות אני מזמינה את הלקוחות לתאם איתי פגישה אישית. אנחנו מכירות את ההעדפות, המידות, הסגנון, של מי שמבקרת אצלנו. אולי זו חוויה נדירה, כמו סלון במובן התרבותי של המילה, שאפשר להפגש בו, להתראות, לשוחח, לא רק לקנות. זו חוויה אחרת לגמרי משופינג אונליין. אני לא חושבת שזה אפשרי להגיע למפגשים מעניינים כאלה אם מבלים כל היום מול המחשב, אלא צריך לגעת, לראות, להתרשם בשיחה מאפשרויות חדשות. בעיצוב, אני חושבת שהניקיון הצורני, העיצוב הפונקציונלי של החלל והאסטתיקה המינימליסטית הקדימה את זמנה.

בנוסף, הסטודיו הוא חלל של עשייה ללא ניצול, עם כבוד לאנשים ולחומרים. החנות היא לא רק חלל מסחרי אלא ייצוג של התרבות המקומית, של ערכים ורעיונות, של כבוד למי שיוצר דברים יפים. היום אופנתי לדבר על הבגדים ׳ברי קיימא׳, ולהכות על חטא של ייצור נצלני מבדים מזהמים, אבל הסטודיו שלי פעל ככה מיום היווסדו, ולכן, הוא בעצם אנטיתזה אוונגרדית לכל מה שעולם האופנה הפך להיות עכשיו.

אור: ומה הצעד הבא?

אילנה: הסטודיו עובר למשכנו החדש, בדרך קיבוץ גלויות 23, זה יהיה חלל ניסויי שמוקדש למפגשים אישיים, לשיחות וגם ליצירה חדשה, תוך התמקדות במחקר אמנותי.

צילומים: אילנה אפרתי.