השנה החולפת העניקה לנו מימד זמן חדש ואיתו גמישות מחשבתית חדשה ונפלאה בהעדר השיגרה המוכרת. מגבלות התעופה ובירוקרטית הבריאות שיכנעו אותנו כמו רבים מאזרחי העולם להשאר בביתנו, בטרטוריה הפרטית ובגבולות המדינה. הסקרנות לגלות את הסביבה הקרובה הביאה רבים להנות ממה שנמצא בקירבת מקום מחורשה נשכחת ועד נחל, או פיסת טבע לא מוכרת. גם אנחנו זכינו להעמיק ולהכיר את המקומות הקטנים בקרבת הבית, בנסיעה קצרה שלא עוברת בשדה תעופה ועל זה אנחנו מודות, הזמן החדש איפשר לנו לסיים פרויקטים שהיו בתהליכי עבודה ואף נתן להם עומק נוסף. התחלנו לצאת שוב למסעות קרובים, לגילויים של מקומות רחוקים מההמון הסואן, ולמצוא שוב את ההנאה שבטיולים אחרי חודשים של סגר והתבודדות. פתחנו את השנה באסיזי, והמשכנו להסתובב שוב בונציה, פירנצה, ורומא, שמחביאות תמיד גילויים קטנים ומפתיעים במוזיאונים נחבאים או בסמטאות צדדיות. גילינו סיפורים היסטוריים וגם בגדים עכשוויים, ראינו את העולם מתעורר לאט לאט וחוזר אל הרחובות (ואל שדות התעופה) אבל העדפנו להשאר בגן, למצוא את היופי הפשוט של הפריחה והכפור.

מסעות מדומיינים, שהפכו רלבנטיים מתמיד, הם נושא המאמר של אור, על האוכל והיסטוריה המשפחתית שלנו, שהתפרסם בספר ׳מחשבות על אוכל׳, בין סמרקנד לירושלים. המאמר הוא בעצמו תיעוד של מסע אמיתי של אבות אבותינו ומסע מדומיין באוכל הסמרקנדי שאנחנו אוהבות עדיין להכין וכולל צילומים מקוריים של אילנה שמתעדים יצירות קרמיקה וטקסטיל שלה.

התערוכה של אילנה במוזיאון הרצליה (כתבנו עליה כאן) היא תוצאה של העמקת המחקר, והבניית שפה מקומית שמקיפה רדיוס זעיר בטבע הסובב את הבית והסטודיו ועם זאת אוניברסלית במסרים ובתכנים שהיא מתמקדת בהם.

ערב השנה החדשה גם ערוץ החדשות האיטלקי התענין בגשרים מטאפוריים שאילנה מבקשת לבנות בין אדם, טריטוריה וטבע. השנה כשצליינים אינם יכולים להגיע לישראל לבקר את המקומות הקדושים כמדי שנה, ולאור קטסטרופות אקלימיות שחזינו בהן בשנה החולפת אילנה דיברה  בראיון לערוץ החדשות על מסר אוניברסלי של עידן צמיחה חדשה בו האדמה כולה מקודשת מעבר לחומות ,גבולות לאומיים, סיכסוכים ודתות. לכן הגיע השעה לשנוי, להרחיב את המחשבה ואת ההבנה שלא נוכל להישאר מקובעים בדרכינו הקודמת המוגבלת לטרטוריה שלנו. אנו חייבים לשנות גישה בחקלאות ובתעשייה לשמור על האדמה כולה כי הטבע הוא של כל האנושות, והאחריות מוטלת על כל אחד מאיתנו. גם בעולם הקטן שסביבינו ניתן להתחיל את השינוי, כמו שהיא הראתה בגן הירק שלה, שאת ההשראה לעיבודו קיבלה מהיער הסמוך העשיר בצמחיה מעורבת המושכת אליה חרקים, דבורים, פרפרים וציפורים. הכרם ומטע הזיתים כולם מעובדים בגישה ביודינמית חפה מכימיקלים ודשנים סנטטיים ולכן מארחים גם את חיות הבר המקומיות איתן אנו חולקות את היבול מפני שברור שהם חלק מהאיזון בטבע ולא אויבים שיש להשמיד כמו שכתבנו בספר שלנו אורטו (כאן).

אנו מאחלות שנה טובה בה נהנה מהעולם סביבנו ונבין את משמעות היותינו חלק מהטבע, נכיל את הערך של מימד הזמן האיטי שהעניקו לנו השנתיים האחרונות וניקח אותו לעולמות ההשראה והיצירה. אנחנו מאחלות לכם ולנו עוד שנה של מסעות קטנים, בין הגן למראות של יופי מקומי.