הרצליה, דצמבר 2021.

אנו שמחות לסיים את שנת 2021 עם רשימה מיוחדת המאירה מסע בן שלוש שנים, תהליכי מחשבה ויצירה שתחילתם בהצעה של האוצרת איה לוריא, וסופם בתערוכה. לוריא הציעה לאילנה לבחור פריט מאוסף מוזיאון הרצליה, ולהתיחס אליו באופן חדש ביצירת אמנות מקורית. אילנה בחרה בשנת 2018 עבודה נשכחת מתוך מרתפי המוזיאון, יצירת אריגה של אמנית לא ידועה בשם דיאנה שור. זו הייתה  בחירה אינטואיטיבית הקשורה לחומר ולטכניקה. אבל במשך הזמן, דרך מחקר מעמיק, התברר שהבחירה המקרית לכאורה טומנת הקשרים עמוקים יותר ומעניינים מאוד. 

את השטיח רחב המימדים ניתן היה לראות במלואו רק כשמטפסים על סולם. הוא הוצג במוזיאון בתערוכה של דיאנה שור בשנות השישים ונכלל באוסף הקבע שהוצג עד לפני כמה עשורים. ומאז הוא נשכח כאבן שאין לה הופכין במחסנים.

כמו התוכן הצורני של השטיח המדמיין מבט ממעוף הציפור מעל נופים ככה גם אילנה מביטה במבט המכיל תמונה רחבה של הטבע כבסיס ליצירה להתחדשות והשראה. זה מבט שהוביל לתהליך התבוננות מעמיק וליצירה צנועה שבנויה מחומרים זמינים בטבע ומייצגת את שפת הנופים הנגלים והנסתרים מהעין שהיא גילתה.

התערוכה שנולדה במפגש האמנותי בין אילנה ודיאנה תיחנך הערב (שבת 25 בדצמבר) במוזיאון הרצליה, באצירת ד״ר איה לוריא ונטלי טיננקו. התערוכה מציגה את נוף השטיח של דיאנה שור לצד יצירות של אילנה, שחקרה, דרך ציורי מים, פיגמנטים על בד ואריגת צמר מקורית, את הקשר בין האמן לטבע. למרות השוני הברור בין האמניות, לעיתים נדמה שהן מחפשות את אותה התשובה, הצנועה והמקומית, לשאלה איך האדם והטבע צריכים לחיות ביחד.

החיפוש הזה מתבטא בקיר גלויות הנוף של אילנה, המכיל שנה של התבוננות יום יומית, או בתהליכי האריגה האיטיים שבאמצעותם היא יצרה שפת סימנים וצבעים של מקום אחד מסוים. חזרה לחיים האיטיים ולמלאכת היד הצנועה, אילנה מציעה תשובות משלה, וגם חושבת על החיים והיצירה של דיאנה שור, שפרטים נחבאים על חייה בין רומניה, ישראל, פאריז ולוס אנג׳לס התגלו תוך כדי התחקיר לתערוכה. 

צילומים: אילנה אפרתי.