מסע לזהות ימתיכונית משותפת עם הזית

איטליה נובמבר 2021.

אתמול, ב 26/11 ציינו בעולם את יום הזית העולמי עמו מסתיימת עונת הסתיו ומסתיים גם אסיף פירות השנה החולפת. סוף נובמבר: החורף בפתח וחגיגות מסיק עצי הזית מגיעות לסיומן.

בבתי הבד האח כבר מוסקת והאש מתפצפצת בעליזות. על רשת מתכת קולים קלות את פרוסות הלחם ועליהן שופכים בנדיבות מהשמן הטרי שזה עתה נאצר, וחולקים סיפורים וחוויות מגידול הזיתים יחד עם המגדלים המקומיים הממתינים לשמן שלהם שמתערבל במכונות. בנתיים מוזגים לכוסות יין אדום צעיר מבציר ספטמבר ומציינים בסיפוק סיומו של עוד מחזור שנה בטבע. 

האיזור שלחופי הים התיכון הוא אדמת מוצאו ההיסטורי של עץ הזית Olea europaea שגדל בר בחורש הימתיכוני עד שבוית לפני כ7000 שנים. לחגיגת מסיק הזיתים יש משמעות רבה מבחינה היסטורית, תרבותית, כלכלית קהילתית וכמובן קולינרית בכל הארצות בהן הזית גדל (על צבע זית באופנה כתבנו כאן). שמן זית כתית טהור הוא האציל שבשמנים וכמובן המומלץ ביותר כמרכיב משמעותי בדיאטה הים תיכונית. בשנים האחרונות שמן זית נחשב כתזונה איכותית מונעת מחלות. גידול עצי הזית הוא אולי הסמל האולטימטיבי של הזהות הימתיכונית: עץ הזית הוא עץ יפה ומרשים, הוא סמל לקיימות, בעל פוטנציאל התחדשות, גדל בסוגי קרקעות שונות ללא השקייה או טיפול מיוחד. העץ עמיד ובעל חיים ארוכים בין אלף לאלפיים שנים. בוסתן עצי זית הוא נכס שניתן להוריש לדורות הבאים במשפחה, כפי שמקובל במשפחות הכפריות ברחבי הים התיכון מיוון, ספרד ,ישראל, סוריה, איטליה ועד טוניס אלג׳יר ומרוקו. לכן אנו רואות את הזית כאלמנט מאחד חוצה גבולות, לאומים ודתות וכמתנה נפלאה שהטבע העניק לאנושות.

כל מגדלי עצי הזית הימתיכוניים הקטנים יוצאים באותה תקופה בשנה  יחד עם המשפחה, השכנים והחברים למסוק במשך מספר ימים את עצי הזית שלהם באויר הפתוח כששמש נעימה מחממת את האויר אחרי הגשם הראשון. תחת צילו של הזית קל לדמיין זהות אנושית משותפת מעל גבולות וקונפליקטים מלאכותיים, ואת המחשבה הזו עלינו לטפח, מול אתגרים רבים גם מעשי ידי אדם (לאור אלימות המתנחלים הגואה בבוסתני הזיתים הערביים בארץ) וגם מול אתגרי הטבע. לכן חשוב לקיים מערכת יחסים אתית עם הטבע ושיתוף פעולה אנושי חוצה גבולות.

מבחינה חקלאית, הקשיים שעמדו בפני עצי הזית היו ידועים עוד לפני הופעת המגיפה העולמית הנוכחית. החקלאים כבר התמודדו עם מזיק לא יודע שפגע באלפי דונמים של עצי זית במרחבי הים התיכון, שהתפשט בדרום איטליה וספרד והשמיד עצי זית בני מאות שנים. עוד קודם, הגיעו גם לחצרות התל אביביות ליד ביתנו החיפושיות שהשמידו את עצי התמר, ולצידן דווקא נעלמו הדבורים. המשכיות חיי הטבע שמספק את מזוננו אינה מובנת מאליה כפי שהתרגלנו לחשוב בעבר. לכל אחד יש אחריות משותפת לדאוג לכך שגם העתיד יהיה מלא בשמן זית כתית טהור. השנה המסיק הניב רק מעט זיתים, אולי עשירית מהכמות הרגילה. בין מצבי אקלים קיצוניים עם קרה באפריל ויובש בקיץ, העצים הניבו מעט פרי, והעניקו לנו אזהרה אולי לצפוי לבוא.

4 תגובות ל-“מסע לזהות ימתיכונית משותפת עם הזית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s