פירנצה, נובמבר 2021.

השבוע פירנצה זכתה בתואר ׳אחד מעשרת היעדים החמים של 2022׳ לפי לונלי פלאנט. העיר המודרנית נשענת עדיין בגאווה על המורשת המפוארת שהותירה בה משפחה אחת, אכזרית ושאפתנית, שניכרת גם יותר משלוש מאות שנה אחרי שנעלמה מן העולם: משפחת מדיצ׳י. משפחת סוחרי טקסטיל מצפון פירנצה שהפכו לבנקאים עשירים ואז לפוליטיקאים ממולחים, שלטה בטוסקנה מ 1434 ועד שנכחדה ללא יורשים בשנת 1731. גם אם בחייהם היו שנואים על ידי העם וערי האיזור, המדיצ׳י הפכו את פירנצה לעיר-אמנות, שכולה חוגגת את היופי שיצרו האמנים ובעלי המלאכה המקומיים. אין כמעט בניינים מודרניים במרכז העיר, וגם אלו שנבנו לא מקלקלים את קו השמיים העתיק. אולי נדמה שפירנצה מסתכלת אחורה ולא לעתיד, אבל ההשקעה בהיסטוריה הפכה אותה למושא הערצה למבקרים מכל העולם.

• 

אחד המקומות המרהיבים במרכז פירנצה, והפחות מתוירים יחסית, הוא הקאפלה של משפחת מדיצ׳י, מאחורי הבזיליקה של סן לורנצו. הכניסה הצנועה בלבנים אדומות (שהיא למעשה הכניסה האחורית ולא הראשית למבנה) לא ממש מסגירה את העושר המפתיע של הקאפלה שנועדה במקור כבית קבורה למנהיגי השושלת.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

המבקרים נכנסים פנימה דרך הקריפטה, עולים במדרגות האבן אל שני החללים המרכזיים, תחת הכיפה הגדולה: cappella dei principi, sagrestia nuova. כבר מהמאה ה-15 החלו לקבור שם את אבות המשפחה, עד השושלת נכחדה במאה ה-18. הקאפלה חוגגת את הכוח הפוליטי של השליטים, למרות שרק שניים מהם זכו לפסלים מוזהבים בה (השאר קבורים ללא פסל), ובני מדיצ׳י הכינו אפילו מקום לקבר הקדוש שהם קיוו לקנות או לגנוב ממקום משכנו בירושלים, ללא הצלחה. בינתיים הם ציוו על בעלי המלאכה המקומיים לקשט את הקפאלה בסגנון עשיר – אולי אפילו מוגזם לטעמי מבקרים במאה ה-18 – בטכניקת מוזאיקת אבן (עליה כתבנו כאן). על הקירות, מופיעים הסמלים של ערי האיזור שתמכו במדיצ׳י, עשויים מפסיפסים של אבנים יקרות ושיש. כדי ליצר את החיפוי המיוחד של הקירות והרצפה, שעשוי מפיסות אבנים מסותתות שיוצרות ציורים עשירים, הם הקימו בית מלאכה גדול בפירנצה שנהפך גם למוזיאון .

• 

• 

בחדר השני, היו אמורים להיות קבורים ארבעת האבות של השושלת, וקבריהם מעוטרים פסלי ענק של מיכלאנג׳לו. בסופו של דבר, שני השליטים החשובים יותר, קוזימו ולורנצו המפואר, לא קבורים שם, אלא רק שני קרובי משפחתם העלומים יחסית, דוכסי אורבינו ונמור. המינימליזם הלבן של השיש החלקלק של הפסלים מנוגד באופן דרמטי לסגנון העשיר והצבעוני של הקפאלה הגדולה.

היום, כמעט 300 שנה אחרי שהשושלת נכחדה מחוסר יורשים, ודוכסות פירנצה עברה לשושלת לורן הצרפתית, הקאפלה נראית כשריד של עולם שנעלם ונותר רק בפירנצה, עיר שמקדשת את העבר כדרך חיים. אולי המשיכה של פירנצה למדיצ׳י היא בעצם תשוקה ליופי. האכזריות הידועה של המשפחה התככנית נשכחה, ונותרו רק הבניינים, הפסלים והפסיפסים מעוררי ההשראה.