אומבריה, אוגוסט 2021.

בשנות השישים, עיירות קטנות במרכז איטליה הפכו למוקד משיכה לאמנים אמריקאים. המחאה נגד מלחמת ויטנאם הלהיטה את הרוחות בארצות הברית, ועודדה אמנים – שרבים מהם היו פציפיסטים והתנגדו למלחמה – לצאת למעיין ׳גלות׳ מרצון באירופה. הרבה בחרו לעבור לאיזורים כפריים, איטיים יותר, וגילו במרכז איטליה השראה ליצירה. לאומבריה הגיעו פסלים כמו בברלי פפר, שפגשה באחד הפסטיבלים המקומיים את הפסל האיטלקי ארנלדו פומודורו. המפגש ביניהם הוליד יצירות ברזל יוצאות דופן שלאחרונה התגלו מחדש, ואפשר לראות אותן מוצגות בכיכרות ובפארקים באומבריה.

באמצע שנות השבעים הגיעו לאומבריה גם האמן האירי-אמריקאי בריאן אודהרטי Bryan O’Doherty (שידוע גם בכינוי פטריק אירלנד) ואשתו חוקרת האמנות ברברה נוביק. הם קנו בית קטן באחת מסמטאות העיר העתיקה והפכו אותו לביטוי של הרעיונות האסתטיים והפילוסופיים שלהם. למעשה, הם חיו בתוך יצירת אמנות. בריאן צייר על הקירות סכמות צבעוניות וכתב מסרים פילוסופיים בכתב יתדות שמשתמש בעקרונות הלשוניים של שפה קלטית עתיקה שהייתה נהוגה באירלנד. הריהוט המינימליסטי משלב חומרים מוכנים כמו בלוקים של טרהקוטה לצד פריטים של מעצבים נודעים כמו ויקו מג׳יסטרטי האיטלקי או בברלי פפר. הצבעוניות העזה וההרמונית של הבית מעמעמת את תחושת הסגפנות ששורה בו, והאינטימיות של בני הזוג ניכרת בחדרים המצוירים.

לפני שנתיים, הבית הפך למוזיאון, ואפשר לבקר בו בסופי שבוע. הפריטים האישיים של בני הזוג בעלי הבית עדיין שם, הבגדים תלויים בארונות הפתוחים והשמיכות מקופלות על המדפים, גם ספלי הקפה ובקבוקי השמן מחכים לשובם של הדיירים, בני למעלה מתשעים. בגלל הקורונה הם ׳נתקעו׳ בביתם בניו יורק, אך לפני כן נהגו להעביר את חודשי הקיץ באיטליה. בינתיים הבית עוד חי, מחכה לשובם, כפיסת אמנות חיה.

עשרים שנה אחרי שנוצר הבית המצויר באומבריה, גם הצייר האמריקאי סול לוויט הגיע לאיטליה והשאיר אחריו יצירה מצויירת. ליד העיירה ברולו בפיימונה, נמצאת הכנסיה המצוירת של לוויט, משנת 1999, שצבעים בוהקים מעטרים את קירותיה החיצוניים. לעומת הבית המצויר הנחבא של בריאן אודהרטי, היצירה של לוויט בולטת על רקע העמקים הירוקים ומשאירה בנוף חותם החלטי ונועז.