טורינו, יולי 2021.
בסוף השבוע האחרון ביקרנו בשוק הפשפשים של טורינו, ובאחד הדוכנים משך את עינינו ספרון קטן ומוזהב, ועליו צילום של מנורה ורקדני הורה. הספרון שפורסם בשנת 1966 ונועד לקהל בינלאומי, מתעד בצילומים של צלמים זרים את החיים בישראל בשנות החמישים והשישים. הדפדוף בספר הוא חוויה מפתיעה, מין ביקור בעולם מעט מוכר אבל משונה, מעין ארץ-חלום אוריינטליסטית שדומה קצת לנופי הבית הידועים.
גם הכתוביות המצורפות לתמונות – באנגלית, צרפתית וגרמנית – משקפות לעיתים את המבט האוהד אך מרוחק של הצלמים. לא חסרים פה סטראוטיפים. פה ׳טיפוס תימני׳ ושם ׳נערת סברה׳ (מונח שנעלם ואינו עוד), פה ערבי בכאפייה ושם חרדי עם שטריימל. אבל לצד כל אלה אפשר לראות גם את החיים עצמם, רחוב אלנבי עמוס קהל, אנשים שמבקרים בשוק בעכו, מצעד העדלאידע בפורים בתל אביב, זוגות בבית קפה בכינרת.
למרות שהרבה מהנופים מוכרים וידועים, האנשים נראים אחרת מאלו שהיו מצטלמים בהם היום. זו אולי אמירה בנאלית, אבל ההבדלים בלבוש ניכרים, ולא דווקא בסגנון אלא באיכות. גם בין דוכני השוק ניכרים אנשים לבושים בחולצות מכופתרות, נעלי עור, ז׳קטים מחויטים ושמלות כותנה. העובדים בשדה לובשים בגדי חאקי שהיו נחשבים היום היפסטרים. מחוץ לבית קפה ביפו יושבים גברים מהודרים, ובקבר דוד המלך מבקרת אישה במעיל ארוך אלגנטי וסיכה נוצצת בדש.
יותר מכל, הספר משקף בעינינו מין חזון כמעט אוטופי של מדינת כל אזרחיה, עם קיבוצניקים לצד נזירים, נשים מהודרות בשוק וזוגות בבגדי ים בחוף, אנשי דת אתיופים בירושלים ואיכרים בנגב.
נראה שהמציאות שמוצגת בספרון הציתה את דימיונם של הצלמים, אבל יש בה יותר אותנטיות מצילומי האינסטגרם המהונדסים של היום. האנשים לובשים חולצות מכופתרות גם לחוף הים או לקטיף הגלדיולות (טרום התאילנדים). המפה שבכריכה עוד לא כוללת את השטחים הכבושים והגדה. אולי הספרון מראה עידן פשוט וצנוע יותר, איכות חיים של מי שלא חושש מעבודה קשה.
מסעות בגארדרובה 
מדהים ומרגש
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
מרגש מהיכרות בטורינו יש קהילה יהודית וישראלים לא מעט
אהבתיאהבתי
כן עיר וקהילה עם עבר ,תודה
אהבתיאהבתי
חולצות טריקו לבשו רק בשיעורי התעמלות,לא הכרנו את המונח ״T shirts”.
אהבתיאהבתי
כן ,אלו ימי התם
אהבתיאהבתי
מרתק ממש.
תודה
אהבתיאהבתי
תודה רות
אהבתיאהבתי