פרוג’יה, מאי 2021

השבוע האביב הגיע. תושבי הערים באיטליה החלו לצאת מהבית, וחידשו את מנהג ה״פסאג’אטה״ האיטלקית המפורסמת (אמנות השיטוט הנינוח), את המפגש החברתי בבתי הקפה ששבו לפעילות, ואת האכילה במסעדות שנפתחו מחדש (אבל רק בשלחנות ערוכים באויר הפתוח או בגינה).

המסיכות נותרו עדיין חובה גם במרחב הפתוח, תזכורת לשנה וחצי של מגבלות שעדיין לא לגמרי הוסרו כמו עוצר לילה משעה אחת עשרה ועד הבוקר למשל.

גם אנו שבנו לשוטט, לצלם ולשתף אתכן ברשמינו מהשינויים במרחב העירוני איטלקי פוסט לוקדאון. קשה לומר שהמקומיים זרקו על עצמם משהו ויצאו מהבית באופן מרושל. אולי אפילו ניתן לומר שהחזרה אל הרחוב מלווה בהקפדה על פרטים. התרשמנו מטרנד הסניקרס הנוכחי שמקבל כאן פרשנויות אישיות. הבחירה איננה נופלת בהכרח לבנאליות של מותגים נפוצים, הנעליים הספורטיביות מסוגננות למדי ומוסיפות קלילות לבגדים מחויטים מאריגים. זה חיבור מומלץ שיוצר עניין בניגוד למשל לחיבור בנאלי של נעל ספורט עם טייץ או טרנינג.

השנה בהעדר תיירים או זרים הרחוב שייך לגמרי לבני המקום וזו הזדמנות נדירה לתעד את המרכז ההיסטורי של העיר בעידן המודרני. נהוג לומר שעשרים השנים האחרונות יצרו אחידות בסגנון הלבוש המערבי באופן משעמם למדי, ואכן אנו פוגשות את בגדי הרשתות בכל בירות העולם. אבל במבט מעמיק ניתן למצוא גם הבדלים והם בולטים בערים הקטנות היכן שאנשים מברכים אחד את השני לשלום ומדי כמה צעדים עוצרים ומפטפטים. כאן ההיכרות האישית להבדיל מאנונימיות של העיר הגדולה מזמינה בידול אישי .

מעניינת גם ההשפעה של אוסף המבנים המקיף את הרחובות שבהעדר תנועת מכוניות הם רגועים ושקטים מהמקובל בערים. אפשר לראות את היחודית של כל מבנה ולהבחין בהרמוניה הארכיטקטונית בין תקופות הבנייה השונות. בין שרידים אטרוסקיים, מבנים מימי הביניים, או רנסנס, ועד המאה התשע עשרה, העיר מעידה על היחס המכבד שנתנו הארכיטקטים המקומיים לאלו שקדמו להם ושמרו על המשך רצף אסתטי של ארמונות מעוטרים, כיכרות ,וקתדרלות שניצבים כאן ארבע מאות שנים. הם ראו את בגדי העוברים ושבים מתחלפים במהלך המאות והם עדיין כאן כתפאורה דוממת בגוונים טבעיים של אבן ושיש שמכבדים את האדם והטבע ומשיבים ברכות את אור השקיעה הורדרד אל עבר הרחוב .

ניכר שהמקומיים באופן מודע או לא מכבדים ומושפעים מהיופי שמקיף אותם . נראה שזה די טבעי ומובן. מרחב עירוני מפויח, עמוס בשלטים רעשניים ותחבורה תזזיתית מוקף בבתים מתוכננים באופן גס עם קירות מתקלפים ומדרכות אפורות מרוצפות ברשלנות משפיע כמובן על הרצון להתלבש ולהשקיע. לכן, הסגנון המקומי הוא לא רק אסתטי אלא משקף תרבות כללית יותר, וכבוד למרחב היפה שמקיף אותנו.