טיבולי, מאי 2021 

השבוע מרגיש שכולנו זקוקים למעט שלווה אסקפיסטית כזו המצויה בשפע בגנים איטלקיים עתיקים, כמו גני וילה ד’אסטה villa d’este השוכנים בעיר טיבולי כשלושים קילומטר מזרחית לרומא.

שיטוט שליו בגנים הדוממים הוא פריבילגיה של שקט נדיר המאפשר להקשיב לרחשי המים הזורמים בבריכות במפלים ומזרקות (הגנים בעידן טרום הקורונה עמוסים בתיירים רעשנים). בשלווה הזו דימיינו זמנים אחרים בהם הוילה וגניה רחבי הידיים היו מעון פרטי של קרדינל איפוליטו ד’אסטה מושל טיבולי. מעיון בביוגרפיה שלו נראה שהוילה שימשה בערוב ימיו מפלט מחיים פולטים מורכבים ועמוסים בין פרארה עיר הולדתו לחצר מלכי צרפת, סיינה, מילנו, רומא והאכזבה שנחל כשלא התקבלה מועמדותו למשרת אפיפיור ב-1550. הוא חשק במעמד האפיפיור גם בגלל שסבו רודריגו בורג’ה, גם היה אפיפיור ופטרון אמנות בשיא הרנסנס ברומא, שהעסיק את רפאלו, מיכלאנגלו, ברמנטה ופינטוריקיו שאף צייר את קירות הדירה שלו בותיקן .

הוילה היא אתר מורשת עולמית של אונסקו מ2001 בבעלות ממשלת איטליה מ1920. זה מקום מפגש מרהיב בין אמנות, טבע וארכיטקטורה. הקרדינל איפולטו דאסטה לא יזכר אולי כאפיפיור אבל הוילה והגנים הנפלאים שתיכנן ועיצב עבורו במאה השש עשרה Pirro Ligorio  פירו ליגוריו, ארכיטקט, אספן אמנות, וחוקר ארכיאולוגיה נודע, הם יצירה על-זמנית מרשימה שהשפעתה על ארכיטקטורה ועיצוב גנים ונוף באירופה ובעולם ניכרת עד היום.

עבודות הקמת הוילה החלו ב1560 על חורבות וילה רומית עתיקה ששרידים שלה ניתן לראות היום באחד מהאולמות. על עבודות הבניה ניצח ארכיטקט הבית של משפחת דאסטה , אלברטו גאלבאני. 

הכניסה הצנועה לוילה משער סמוך לכנסייה סנטה מריה מג’ורה לא מכינה את המבקר לפלאות הממתינים לו בהמשך.

דרך חצר פנימית מרוצפת ושופעת אור מתחיל מסע בחדרים ואולמות מצוירים על ידי מיטב ציירי רומא של הרנסנס המאוחר, הידוע כסגנון המנייריסטי כמו ג׳ירולמו זוקרי girolamo zuccari ועוזריו ורבים אחרים, אמנים ואומנים, פסלים, מהנדסים ומומחים שהועסקו על ידי הקרדינל כדי לממש פנטזיות ולהגשים את החלומות של איש הרנסנס, בנם של לוקרציה בורג׳ה ואלפונסו דאסטה דוכס פרארה (שגם הוא נודע כפטרון האמנות).

אולמות קבלות פנים וחדריו הפרטיים של הקרדינל מצויירים לפי נושאים שונים. יש חדר הצייד או אולם האמנות והקראפט, ציורי פרסקו של נושאים מהמיתולוגיה היונית מעטרים את האולמות מהרצפה עד התקרה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

אולי הידיעה שבקצה אין סוף האולמות ממתין הפלא הנהדר ביותר בוילה – הלא הוא הגן – גרמה לנו לפתע למהר ולעבור על פני העומס של הציורים המציף את אפלוליות החדרים .

גרם מדרגות הוביל אותנו מהוילה אל עבר המרפסת הרחבה המשקיפה על הגנים התלולים הנפרשים תחתיה ואל עבר הבתים העתיקים של טיבולי הרחק באופק. צלילי המים הניתזים מהמזרקות, פיכפוך הבריכות נישאים באויר ואיוושת העלים של העצים העתיקים שקומתם נישאת לשמיים, כולם מזמינים לרדת בגרם המדרגות התלול אל הגן.

• 

• 

הגנים הם פאר ארכיטקטוני והנדסי מרשימים ביופיים האופייני לגנים ב”סגנון האיטלקי” כמו שכתבנו כאן על וילה לאנטה. הגנים האלה הפכו במהלך המאות למקור השראה לאנשי רוח ואמנים, בעיקר אירופאים שיצאו לטיול הגדול באיטליה, ומצאו בה עולם של יופי.

בעיניינו התחושה החזקה ביותר כשעומדים בגן היא של קתדרלה ענקית ומעליה פרושה כיפת השמיים שנועדה לפאר את הטבע. יופייה מורכב ממבנה מרכזי מלבני של בריכות הניצבות במקביל לוילה ומוקפות צמחייה ירוקה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

העצים העתיקים ניצבים כפסלים לאורך מסלול ההליכה המוצל והמים הזורמים כסמל מעגל החיים האינסופי ממלאים את האויר ברסס מרענן. מעל מפל המים המרכזי כמו בקתדרלה ניצב אורגן שמנגן מדי פעם מוסיקה, וכל זה הופך את הוילה לעולם רחוק ומופלא משל עצמו. 

צילומים: אילנה אפרתי.