מסע בגנים איטלקיים

מאי 2021, לאציו איטליה.

היום יצאנו לחגוג את האביב בגני וילה לאנטה Villa Lante פנינה נסתרת השוכנת צפונית לרומא. הוילה קרוייה על שמו של אחד מבעליה הרבים, Ippolito Lante Montefeltro della Rovere דוכס Bomarzo שהחזיק בה במאה השבע עשרה.

כשפוסעים היום במעלה הסמטאות הצפופות ובתיו המניאטוריים של הכפר הימי ביניימי Bagnaia המובילים אל הוילה ניתן להבין את משמעות הפערים הלא נתפסים בין חייהם של המעמדות השליטים באיטליה של ימי הכנסייה והאצולה הפיאודלית לבין דלות המוני העם הפשוטים שנתנו כמובן שירותים לוילה וגניה הנרחבים.

כבר מימי הביניים שימש האתר כמעון צייד ובית קיץ ואירוח לקרדינלים ואפיפיורים שנהנו מהמיקום האסטרטגי המעולה, גבוה קריר בקיץ, שופע מיים וטובל בטבע ויערות ירוקים שסיפקו בשר צייד לארוחות ועדיין במרחק קצר מרומא ומהותיקן. זהו אחד מהגנים היפים ביותר באיטליה. קלאסיקה מרשימה של סגנון הידוע כסגנון הגינון האיטלקי, המשלב גיאומטריה של שיחי box גזומים כפסלים ויוצרים מעין מרבד אורנמנטי ירוק עד ובין אלמנטים של משחקי מים הזורמים לכאן ברשת של מזרקות מתוחכמת ממעיינות סמוכים.

גנים שיופיים זהה כל השנה בהעדר פרחים או צמחים עונתיים. הגן וזוג הוילות הסמטריות נבנו בתקופות שונות, ועל התכנון ניצח הארכיטקט האיטלקי הידוע Vignola. מבנה הקרקע המשופע והבדלי הגבהים נוצלו בצורה מושלמת על ידי מהנדס מים מפורסם מסיינה שבנה מערכת מים שזורמים בכוח הכבידה מהמפלסים העליונים ועד הבריכה המרכזית בעיצוב Gimbologna (אמן פלמי שעבד ויצר בעיקר בפירנצה ברנסנס המאוחר) השוכנת במפלס התחתון ונשקפת מחלונות הוילה.

הקסם של השיטוט בגנים השלוים המוקפים פארק מיוער שולף את המבקר המודרני מהמציאות העכשוית ורעשי הרקע של הערים אל זמן אחר. ניתן לדמיין את חייהם של שוכני הוילה והגנים במאות הקודמות, כשבראו לעצמם גן עדן מסוגנן ואלגנטי בו ניתן להעביר שעות חולמניות לצלילי זרימת המים בתעלות ובמפלים המקררים ומרעננים את הגן בחום הקיץ (אחת מתעלות המים בנוייה כאמבטיה ארוכה ונועדה לקרור היין בימי הקיץ) השתקפויות הצמחייה והשמיים במים בין הפסלים וכדי האבן המפוסלים לוכדת את המבט לרגעים ארוכים ומדיטטביים בהם האור מרצד בעליזות ומשנה את גווני המים בהתאם לשעות היום.

הוילה, שבעברה החליפה בעלים רבים אשר טיפחו וסיגננו אותה, נמצאת בבעלות המדינה משנת 2014 ופתוחה לקהל כמוזיאון. הוילה שימשה במלחמת העולם השנייה את הצבא הנאצי ויותר מאוחר את בעלות הברית ואחרי המלחמה היוותה תחנת מעבר לפליטים יהודיים ממזרח אירופה בדרכם לישראל. הריהוט הנוכחי הוא שיחזור של סגנון הריהוט המקורי ואילו ציורי התקרות הגבוהות וציורי הקירות שביניהם עבודות של אמנים מגוונים, נותרו על מקומם מימי הרנסנס.