לונדון, ינואר 2021.

התיירים שהציפו תדיר את רחובות לונדון נעלמו ואינם. הרחובות התרוקנו, וספק אם האנשים ישובו במהרה. רבים ברחבי העולם מתגעגעים בוודאי לשוב ללונדון לחזות בארמון המלכה או בגשר לונדון, לטייל בריג׳נט סטריט האלגנטי או באוקספורד סטריט רווי השופינג הזול. אך מחוץ למרכז, הרחק מהארכיטקטורה הניאו-קלאסית המהודרת האהובה על התיירים או מהברוטליזם הבריטי המפורסם, שוכן עולם שלם וגדול של גיבוב אדריכלי אינסופי, המוכר רק לדיירי הרחובות הללו או לנהגי המוניות. 

לכאורה, אין פה שום סגנון או קו מנחה. בני האדם אולי יזמים וקבלנים מילאו את סביבתם במבנים שונים ומשונים שסיפקו עבודה לדורות של אדריכלים שביקשו להשאיר חותם ולא ברור מה הקשר ביניהם. בניינים מודרניים נפרסים על פני כיכרות ענק. צירי תנועה עולים ויורדים בין שכונות פרוורים. בתים מסודרים בטורים זהים ואינסופיים. הרבה לבנים אדומות, אך גם זכוכיות כחלחלות ובטון אפור מציצים מכל פינה. כל אלה מאפיינים את לונדון ואת אנגליה ׳היומיומית׳, את העיר הענקית הזו שבה גרים שמונה מיליוני תושבים שמסתגרים בבתיהם כבר כמעט שנה. עכשיו, כשהם לא ממהרים לנסוע בטיוב לעבודה או לסידורים יש להם זמן להביט במרחב העירוני המקומי.

בלי אפשרות לנסוע למרכז לונדון, מושג העירוניות הצפופה והעסוקה, והמותג הנוצץ לונדון מקבלים משמעות חדשה , עכשיו האזורים הפחות מוכרים זוכים לתשומת לב רבה יותר. פתאום יש זמן להשקיע בעוד מבט, להתבונן בריכוז בסביבה המקומית. לפתע הבניינים המוכרים נראים קצת אחרים:  החלונות נוצצים בכחול, שמות מותגים מעטרים מבנים חסרי ייחוד, הכבישים הריקים נראים חסרי תוחלת .

יצאנו למסע קצר במרחב הבנוי של לונדון, לגלות מראות ישנים-חדשים בין הכבישים, הרחובות והכיכרות. זה מסע שלכל אחד כדאי לעשות: לצאת אל העולם שבני האדם בנו לעצמם, ולהביט בו באיטיות חדשה, בסבלנות, בסקרנות, ואולי גם קצת ביקורתיות.