איטליה, דצמבר 2020.

המשבר הכלכלי שהביאה איתה המגיפה העולמית הוביל הרבה אנשים לחשוב מחדש על תחום העיסוק שלהם. מכורח הנסיבות, אנשים שנאלצו לעזוב את עבודתם או לצאת לחופשה ללא תשלום ניצלו את ההזדמנות לחשב מסלול מחדש. אחרי שנים של עבודות משרדיות, יש מי שמצא הנאה חדשה בעבודות כפיים פשוטות, כמו בישול בייתי, תפירה או נגרות. הקראפט זכה להצלחה מחודשת: אולי הפרנסה אינה מובטחת, אבל הסיפוק היצירתי גדול. הזמן הפנוי, שקודם העבירו בשוטטות או בקניות הפך להזדמנות ללמוד מלאכה חדשה או לממש תחביב ישן. היכולת ליצור דברים בבית מספקת גם צורך הולך וגובר לשמור על הסביבה:במקום לקנות חולצה זולה באינטרנט ממפעל עבדים סיני, אפשר לתפור חולצה בבית, ולהנות גם מהדרך. 

• 

• 

• 

• 

• 

הערך שגלום במלאכת יד התגלה מחדש. בשנות החמישים והשישים, כל הילדים למדו בבית הספר בישול ותפירה, נגרות ויצירה (לרוב בחלוקה מגדרית חסרת היגיון). אך כבר אז הכישורים האלו נחשבו פחות מלימודים עיוניים, ולאט לאט הם נעלמו לחלוטין מסדר היום. בעולם הקפיטליסטי, היכולת לקנות רהיטים יוקרתיים נחשבת יותר מאשר הידע ליצור אותם לבד. 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

אך יש מי שכבר לפני עשרות שנים ראה את החשיבות האנושית שבמלאכת היד, לא רק כיכולת טכנית אלא גם כערך מוסרי. הברון האיטלקי היהודי ליאופולדו פרנקטי, ואשתו הברונית האמריקאית אליס, השקיעו את חייהם בשימור הידע של מלאכת היד באיטליה, ואף מינפו אותו ליוזמה חברתית פמיניסטית. בשנת 1908, אליס הקימה באומבריה מפעל אריגה שמשמר את הידע המקומי ומעניק תעסוקה לנשים, שרובן היו חסרות כל השכלה או מקצוע. אך בעיניה, היכולת לארוג בד איכותי היא ידע נדיר שראוי להערכה גם מעבר לעבודות הבית המסורתיות.

כשחשבנו האם טרנד עבודת היד העכשוי שנולד ומתפשט בעיקבות המגיפה באמת חדש, נזכרנו באשה איטלקייה פורצת דרך ומרשימה בהישגיה באופן אוביקטיבי ובעיקר בתקופה בה היא חיה: מריה מונטסורי, Maria Montessori איטלקייה שכבר לפני מאה ויותר שנים פיתחה מתודות פדגוגיות חדשניות. עד לפני עשרים שנה, באיטליה כולם הכירו אותה לא רק בזכות עבודתה, אלא גם מהסיבה הפשוטה שדיוקנה הופיע על שטר אלף לירות הישן. אך היום, בעידן היורו, אולי היא כבר פחות מפורסמת.

הברונים פרנקטי הפכו לפילנטרופים ידועים, והזמינו אליהם לעיר צ׳יטה די קסטלו את מריה מונטסורי, האישה הראשונה באיטליה שסיימה לימודים אקדמיים בחינוך. מונטסורי המציאה פילוסופיה חדשה לחינוך ילדים, שבבסיסה הרעיון שילדים זקוקים להזדמנויות ללמוד לבד את מה שמעניין אותם, ולא ללמידה נוקשה ואחידה. היא גם האמינה שכדאי ללמד את הילדים מיומנויות מעשיות, כמו תפירה, נגרות, שטיפת כלים או הכנת אוכל, כדי לעודד אותם להיות עצמאיים ומסוגלים. כל זה כמובן נותר חדשני ויוצא דופן גם היום: הורים רבים מעדיפים שהילדים שלהם ילמדו אלגברה ולא צחצוח נעליים. אבל בעיני מונטסורי ופרנקטי, גם בעבודה מעשית יש ערך מוסרי.

מונטסורי קידמה גם התייחסות לטבע ולסביבה, רעיון שכבר לפני המגיפה התחיל לחלחל לתודעה. עכשיו כבר מתבררת הדחיפות של הצורך בשינויי רדיקלי של מודל הצמיחה והכלכלה ..ואולי זו הזדמנות. המחשבה הפדגוגית המהפכנית שלה נשמעת משכנעת מתמיד בעידן הלימודים בזום, כי היא מעניקה לילדים חופש מגיל מאד צעיר, אפילו ברמה של חופש תנועה בכיתה, פיתוח רעיונות ואחריות אישית על חשבון נוקשות וציות, או דיקלום טקסט כמקובל במערכות החינוך הממלכתיות. 

ההיסטוריונית מריה לוצ׳יאנה בוסגין שחקרה את תולדות הברונים פרנקטי, מספרת שהם כתבו יחד עם מונטסורי את הספר הראשון על השיטה הלימודית שנושאת את שמה, ועד היום מככבת בבתי ספר ברחבי העולם. במשך הזמן, מריה מונטסורי מחקה את השם פרנקטי מהספר, ומשנת 1938 פרסמה אותו בשמה בלבד, בגלל חוקי הגזע באיטליה שאסרו להוציא לאור ספרים של יהודים. כך הברונים פרנקטי נשכחו, למרות שהיוזמות הפמיניסטיות שלהם היו חדשניות ומשנות חיים עבור נשים בכל איטליה, שמצאו מחדש את היכולת לחיות חיים עצמאיים ומספקים בזכות מלאכת היד. 

היום, כשהמחשבים חלשו על כל חלק מחיי האדם, קל לשכוח שבני האדם ניחנו גם ביכולות מעשיות מרשימות: לארוג ולבשל, לסרוג ולתפור, ליצור בשתי ידיים יצירות מפעימות וחדשניות. אך עכשיו פתאום גילו האנשים את הסיפוק האדיר שבמגע עם החומר, ואולי בדרך הזו יגיע גם שינוי תרבותי חברתי, שיהפוך את מלאכת היד לידע אנושי בסיסי. 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

•