איטליה, אוקטובר 2020.

המילה חופשה קרובה למילה חופש: חופש ממגבלות, מעבודה, מהתחבויות, וגם תחושה של שחרור מדפוסי היום יום והשגרה. במהלך חודשי מגפת קוביד 19 הפנמנו את השינויים שמכתיבה המציאות החדשה: מחשבה חדשה ושונה על מסעות. הרגלי חופשה חדשים מלווים גם בחששות והתלבטויות רבות עד שלפעמים מתגבר הרצון לוותר, כי ההתלבטיות הללו כל כך מנוגדות לרוח ההרפתקה ההתלהבות של החופש.

השבוע במיוחד, עם עליית התחלואה באיטליה כשבאיזורים רבים התבקשו התושבים לשוב ולעטות מסיכות גם ברחוב ובאויר הפתוח, המחשבה על חופשה לוותה בלבטים רבים. למרות כל זאת החלטנו להתגבר על החשש ולצאת למסע סתוי עם רמת סיכונים מחושבת מתוך הבנת המציאות החדשה שמחייבת זהירות ושנראה שתלווה את האנושות בעתיד.

נקטנו במספר כללים להקטנת רמת הסיכון: ריחוק חברתי, נסיעה ברכב ולא בטיסה, מסלול שניתן להנות בו גם במבט מחלון הרכב (כי ידוע שגם כשרק העין משוטטת זו הנאה שיש בה ענין, כמו שאמרה דיאנה ורלנד עליה כתבנו כאן), בחרנו ללון במקומות קטנים ולא במלונות גדולים בהם יש מעליות חדרי אוכל משותפים ובריכות. לא התלהבנו גם ממוזאונים גדולים ומביקור בחללים סגורים וכמובן ארזנו גם מלאי אלכוהול ומסיכות.

בחרנו במסע בעמק הטרולי (trulli) במרכז פוליה בדרום איטליה valle d’Itria איזור שבעינינו הוא פשוט מוזאון פתוח. העמק משופע בנוף עצי זית עתיקים בעלי גזעים עבותים ומשורגים כפסלים גבוהים ומרשימים ניצבים על אדמת חמרה אדומה בניגוד צבעים חד ואלגנטי מול העיירות הלבנות המשקיפות מעל.

וכמובן הטרולי, מבני האבן האופיינים לאיזור היוצרים ביחודיותם גן פסלים פתוח מוקף כרמים ומטעי פרי. שיטוט בכבישים המפותלים המתוחמים בגדרות אבנים אין סופיות מזמין מבט על תופעה ארכיטקטונית יחודית שראשיתה מתוארכת למאה הארבע עשרה. הבנייה הספונטנית מאבנים היא אותנטית ומרשימה בפשטותה.

אחד ההסברים לקיומה הוא מסי בניה שהשיתו הפאודלים על האיכרים, והניעו אותם לבנות מבנים פשוטים מחומרי גלם זמינים כמו אבנים שליקטו מהשדות ללא חומרים מייצבים כמו מלט או טייח. זו ׳בנייה יבשה׳ שמאפשרת במקרה הצורך פירוק קל ממש כמו פירוק ערימת אבנים. המבנים נבנו בצורת חרוט או גליל שהולך ונסגר כלפי מעלה ובקצהו סייומת של כדור אבן קטן יחיד או כפול .

כל חרוט כזה יצר חדר וניתן לראות אוסף של חרוטים צמודים עם גגות שמתחברים שמייצר בית עם מספר חדרים, או מבנים בודדים שנועדו לאיכסון כלים חקלאיים בשדות. כיום רבים מהטרולים המשומרים משמשים למטרות תיירות בעיירות כמו אלברובלו. האבן מטויחת וצבועה בלבן עד גובה הגג ורק האבנים השטוחות שיוצרות את החרוט של הגג נותרו בגוון האפרפר הטבעי. מתוך ההכרח, והחומרים המקומיים הפשוטים, נולדה ארכיטקטורה פשוטה ואלגנטית. המרחב הבנוי של הטרולי מרשים בפשטותו הטבעית לעומת הבנייה העירונית משנות השבעים והשמונים ועד היום, המשופעת באנונימית סתמית וחסרת מעוף, שממלאת את איזורי המגורים העירוניים מחוץ למרכזים ההיסטורים.

צילומים: אילנה אפרתי.