איטליה, אוגוסט 2020.

אנחנו שבות להמשך הסיור בסטודיו באיטליה. מאז הפוסט הקודם עברו כחמישים ימים נוספים ויחד זו תקופה של למעלה ממאה וחמישים ימים שהסטודיו שלי בתל אביב סגור בעקבות המגבלות על הנסיעות ושיתוק תנועת המטוסים העולמית.

בשלושים השנים האחרונות התנועה בין שני בתים ושני עולמות היצירה הפכה לאורח חיים ויצרה קצב ודינמיקה שונה לגמרי משגרת השהות הממושכת במקום אחד שנכפתה עלינו בחצי השנה האחרונה.

החוויה חדשה ומשותפת לרבים מאזרחי מדינות העולם שהתרגלו לנוע בעידן המודרני בחופשיות במרחב הגלובלי.

אבל לזמן הזה יש גם יתרונות, כמו שגילינו: התמקדות, איטיות וריכוז, מחשבה חופשית מהסחות דעת, ופנאי למקד את המבט ואף להתיר לו לשוטט בעצלות מהורהרת בין החפצים המרכיבים את סביבת העבודה והיצירה. האנרגיות של החפצים הללו שמקורם בעידן של טרום המעצב והיצור התעשייתי מעוררות השראה, והדמיון ממריא בעקבותיהם וטס בין ארצות וזמנים אחרים בלי לצאת מהדלת.

הספרייה בסטודיו מכילה בין היתר סיפרי אמנות ועיצוב, מגזינים בנושאים מגוונים כמו ארכיטקטורה, נסיעות, טקסטיל, אופנה, צילום, אמנות.

הספרייה, הממוקמת בין שני חלונות הפונים אל הגן, עשוייה מעץ גושני מסוג אלון צרפתי וממורקת בשעווה בלבד מה שמותיר את צבע הדבש ואת יופיו של העץ גלוי. שלוש דלתות עליונות קטנות ושלוש תחתונות מזוגגות בזכוכית קצת גלית ולא חלקה כמו זכוכית תעשייתית מודרנית, המעידה שהיא יוצרה בימים אחרים ופחות מושלמים.

את הספריה יצר נגר אמן בעבודת יד במאה התשע עשרה וסגנונה פשוט וענייני. שנים רבות ניצב הרהיט שהכיל במדפיו ספרים בשפה הצרפתית, בספריה של בית ספר לבנות באנטיב שבדרום צרפת, עד שהתגלגל לידי סוחר עתיקות איטלקי ובמחסן שלו, במרחק נסיעה קצרה מהסטודיו, היא המתינה לי בסבלנות.

כדי להגיע אל הקומה העליונה של הספריה מצאתי באחד מהשווקים הנודדים באזור סולם עץ מתקפל. גם אותו יצר נגר ממאה אחרת והוא התגלה כמאוד שימושי וגם אסתטי.

מאחורי הזכוכית של אחת משלושת הדלתות של הספריה שמור חפץ מעורר השראה: מעיל עתיק שהיגר עם המשפחה, וסגנונו מתוארך למאה התשע עשרה. מעיל מסוג המעילים העליונים שנהגו ללבוש הגברים מסמרקנד מעל הבגדים, עם או בלי חגורה של עור מאובזרת באבזמי כסף שנכרכה באזור המותן.

המעיל בגיזרת ״שרוול רגלן״ עשוי משני סוגי טקסטיל שונים, החלק העליון תפור מאריג משי שנארג על ידי אומנים מומחים בטכניקת איקט מסורתית שיצרה דוגמא בגוני סגול ואבן, סוג האריגה העתיקה הזו אופיינית למרכז אסיה על דרך המשי הידועה.

השכבה הפנימית תפורה מאריג כותנה שחור מודפס בציורים מסוגננים של פרחים צבעוניים. את שתי השכבות מסיים סרט ברוחב סנטימטר וחצי ארוג מחוטי כותנה בגוון ירוק עם מוטיב גרפי בלבן והוא מחובר לאימרת המעיל בתפר יד רחב ולא אחיד תפור בחוט ירוק. בטנת השרוולים עשוייה מבד כותנה נוסף מודפס בגוונים ורודים עם מוטיב פרסי/טורקי שנקרא פייזלי (שם מאוחר שנטמע לדוגמת הטיפה הפופולארית הזו על שם העיר פייזלי בסקוטלנד Paislay). גם אריגת המשי איקט נושאת מוטיבים היסטוריים דמויי פייזלי, וגם רימונים שגדלו בסמרקנד והיו סמל לפיריון.

קריאת הבגד ההיסטורי הזה העשוי רובדים שונים מושכת את הדיון לנושאים רלוונטיים ועכשווים, כמו מיגדר, נשי-גברי, שימור מלאכות עתיקות, קונטקסט תרבותי, גלובלי-לוקאלי, וטרנד אופנתי. גם מעיל עתיק יכול לפתוח את המחשבה, ולהפתיע במסע אנתרופולוגי-מחקרי רחוק בתוך הסטודיו הבייתי.

הפוסט לזכר שולמית אשרוב אפרתי, לכבוד יום הולדתה שחל השבוע.

צילום: אילנה אפרתי.