מסע בזמן עם האורגת

אסטי, איטליה, יולי 2020

בעידן המודרני תשומת הלב של שוחרי מלאכות יד כמו אריגה, צביעת טקסטילים באמצעות צמחים, הדפסה ידנית וכו׳ מופנת אל מדינות אסיה ואל חצי-היבשת הודו. שם עדיין השתמרו מסורות עתיקות אלו, אולי בזכות העידן הגלובלי שהניע חברות ובתי אופנה מערביים לחפש מקורות לקראפט זול שישאיר מרווח נאה לבעלי המניות.

השבוע ראינו למשל את בית דיור מציג אוסף יוקרה ארוג באופן ידני על נולי עץ בבית מלאכה בדרום איטליה. האם מדובר בגימיק או בחזרה למקורות?

עליית תרבות הצריכה הזולה והגלובלית יצרה מילוני מוצרים זולים שנמכרים ברשתות אופנה מהירה במערב. בעקבות התופעה הזו, השתנתה גם התרבות החומרית של הצרכנית המקומית במדינות רבות בעולם, והיא מחפשת מראה מודרני וחדש, ללא העושר הויזואלי שאיפיין את הלבוש המסורתי כמו סארי או קאפטן. טרנדים ואופנות גלובליים היו תמיד, ממש כמו מלאכות היד ובעיקר אריגת טקסטיל.מה שמשתנה הוא רק הערך הכלכלי והחברתי המשוייך לעבודות האלו. באירופה, דעיכת הביקוש הוביל להעלמות הערך הכלכלי של מלאכות היד, וכך התמסמס גם הידע התרבותי העשיר שעבר מדור לדור מהזמנים העתיקים ועד עידן המכונה. היום קשה למצוא אריגה ידנית שהייתה פעם נפוצה בכל ישוב אירופאי. נול אריגה היה פעם בכל בית, ממש כמו בהודו, ושימש לאריגת מצעים, מגבות ובדים מהם נתפרו הבגדים. גם מלאכת אריגת שטיחי הקיר המפוארת של אירופה דעכה לאיטה ובתי מלאכה נדירים באיכותיהם ובעלי מסורת עתיקה נעלמו מהנוף. נדיר למצוא שימור חי כמו למשל מפעל הגובלנים בפריז (כתבנו עליו כאן).

נראה שעולם התרבות החומרית העשיר והתוסס של אירופה עבר מחיי היום יום, מהבית ומהארטיזאנים אל המוזיאון או לחוקרי תרבות ואנטרופולוגים, והשאיר חלל שהתמלא בדלות החומר בדמות בדים שטוחים וחסרי ייחוד, בדים סינטטים, צביעה כימית ודוגמאות אריגה פשוטות או סתם בדי טריקו אחידים או מודפסים.

אנחנו ב״מסעות בגארדרובה״ נותנות במה לאותם בתי מלאכה נדירים שאנו מגלות במסעותינו. עם השנים חשפנו בפני הקוראים מבחר מוזאונים ואוספים המתמקדים בבדים, וגם יצאנו למסעות בעקבות ההיסטוריה של האריגה, כמו למשל הסדרה על ערי הטקסטיל (פראטו, ליון ולוקה).

השבוע ביקרנו בבית מלאכה קטן ואינטימי של אורגת, שריד לזמנים אחרים שפועל עד היום בצפון התעשייתי של איטליה. זו עדות ליופיה היחודי של עבודת היד על פני המכונה וחשיבותה של הפעולה הידנית להתפתחות האומנותית והיצרתיות שאולי היום מובנת יותר לאור המחשבים ודיגיטליות של חיינו.בית המלאכה סקאסה Scassa מתמחה באריגת שטיחי קיר עצומי מימדים, בטכניקה עתיקה. אך הייחוד של בית המלאכה הזה, הממוקם במבנה עתיק ליד מצודה בלב פארק, הוא בבחירת הנושאים לאריגה: ציורים של אמנים מודרנים, מג׳ורג׳ו דה קיריקו, דרך פול קלה, וסילי קנדינסקי ורנאטו גוטוזו.

בית האריגה הוקם על ידי אוגו סקאסה בשנת 1957, והתמחה בשטיחי קיר אמנותיים שעיטרו את הקירות של אוניות שיט איטלקיות מפוארות שנחנכו באותן שנים. סקאסה פיתח טכניקה ייחודית ליצירת גווני הגוונים שבציורים המקוריים, שנקראת alto liccio, וזכה להצלחה רבה.אך השטיחים עצמם נארגו בעיקר על ידי נשים, ובראשן אשתו של סקאסה, שעדיין מנהלת את הסדנא אחרי מותו. היא הסבירה שהשיטה שהם פיתחו שונה מהטכניקה הנפוצה בצרפת, ויוצרת מראה ׳אחיד׳ ואמין יותר, דומה לציור המקורי.

הלקוחות הם בעיקר מוסדות המדינה, מוזיאונים או אוניות פאר, אך נארגו גם שטיחים בהזמנת אמנים או אנשים פרטיים. סדנת האריגה נותרה אי של מומחיות טכנית ואמנותית, ומשכה אליה סטודנטים רבים שבאו להתמחות בשיטה הייחודית שפותחה בה. היום, הסדנא הקטנה ממשיכה לייצר שטיחי ענק על בסיס ציורים מודרניסטיים, ומשמרת את הטכניקה הייחודית שמאפשרת לשלב בין קראפט לאמנות עכשווית.

צילומים: אור רוזנבוים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s