מסע בסטודיו של אילנה אפרתי (1)

איטליה, יוני 2020

המילה סטודיו מוצאה מלטינית, ובאיטלקית הכוונה למקום לימוד, מחקר, התבוננות, חשיבה. זה מקום עבודה. יוצרים, אדריכלים וגם רופאים ועורכי דין איטלקים עובדים בסטודיו ולא במשרד.

אבל יותר מכל הסטודיו של האמנים הוא מקום של השראה, מרחב אינטימי ופרטי המעיד על בעליו לכן הוא מסקרן ומעניין. טרנד סיורי הסטודיו הוא אחד הלוהטים בתל אביב, המבקרים נלהבים לראות את היוצר בסביבת העבודה האותנטית, מרחב ההשראה של האמן, כפרספקטיבה המוסיפה מימד ועומק של אחורי הקלעים ואולי מאפשרת להבין יותר את היצירה על הרקע הפיסי בו היא נוצרת.

רבים מכירים את הסטודיו העירוני שלי ברחוב דיזנגוף ואופיו המינמליסטי. העיצוב שלו שואב השראה מהעיר הלבנה, מקרבת הים ומעיצוב של סיפון, עם מעקות נירוסטה, דק העץ הבהיר ומתלי הבגדים המרחפים הנישאים על כבלי פלדה דקים השאולים מעולם הימאות. גם מבט אל התקרה הלבנה מגלה שהיא גזורה בצורת מפרש. נעים לשמוע מבקרים מזדמנים ששואלים אם המקום חדש, משמעותו שהעיצוב נותר רענן היום כמו לפני עשרים וחמש שנים.

 

השבוע במלאות מאה ימים יחודיים של שהייה רצופה בבית, ללא יכולת לנסוע ולנוע כרגיל וכמובן לשוב לסטודיו בעיר, נזמין אתכם למסע: נפתח את דלת הסטודיו הכפרי שלי ונתעכב על פרטים וחפצים שאספתי. נספר את הסיפורים היחודיים שלהם אשר מרחיבים את גבולות הזהות ומחדדים את השונות שבין עולמות העיר והכפר.

הסטודיו שבעבר היה דיר כבשים הוביל אותי לרעיונות של קיימות ושימוש חוזר בחפצים קיימים שנוצרו על ידי ארטיזנים מקומיים. הרעיונות האלה היו מאתגרים ומלהיבים, וכך רציתי לתת מקום לאומנים ובעלי מלאכה של פעם, שעבודתם נדחקה לטובת חפצים מודרניים. יצרתי לי מקורות השראה חדשים וסביבה מדומיינת המשייטת בזמנים אחרים.

זוג הדלתות העתיקות דרכן נכנסים לסטודיו, הגיעו לפה ממחסן דלתות שנאספו מבתים וחורבות נטושות. פעם, במהלך העשורים מאז שנגר כפרי במאה התשע עשרה יצר אותן מלוחות עץ ערמונים, מישהו צבע אותן בירוק מבריק. אנחנו הסרנו את הצבע וחשפנו את יופיו של העץ הכבד והמלא. הן כמובן לא דומות לדלתות התעשיות החלולות המוכרות : הן אטומות לגמרי לרעשים חיצוניים. את פתח הסטודיו יצרו הבנאים בהתאם לדלתות, וציר ברזל מוקם בקיר. לדלתות יש בריחים מברזל בצורה שונה משני צדדיהן, מעשה חרש אמן. זו מלאכה עתיקה שהולכת ונכחדת: את הברזל נהג האומן לחמם ולרקע בפטיש כבד, וכך יצר את הבריחים והצירים לפי הזמנה, וכל זה הגיע יחד עם הדלתות.

מרחב הישיבה בסטודיו מתאים גם להשתרעות, קריאת ספר או סתם בהייה בטלה בתקרה. הרהיט היה פעם מיטת ילדים שגם אותה יצר אומן חרש ברזל והיא מורכבת משלוש יחידות מתפרקות עשויות מצינורות ברזל דקים מכופפים ומסוגננים. המיטה נוצרה במאה התשע עשרה, אז נהגו להעמיס את מיטת הילדים על הכרכרה כשיצאו לבקר את הקרובים או לנסוע מהבית בעיר לבית הסבים בכפר. על מבנה הברזל מונח מזרון שבעבר היה ממולא קש/ חציר או כותנה מהסוג שהיו מייצרים פעם בעבודת יד. הבד העליון פשתן תפור עם כפתורים משני הצדדים באופן שהידק את חומר המילוי. על המזרון מונחות כריות ממולאות בנוצות אווז רכות ונעימות ואת הציפוי שלהן תפרתי משאריות בד קטיפת משי בגוון חיטה ועליו מודפס פרח בציור יד. השאריות הן מבדים מיוצרים באיטליה של אוסף שמלות ערב שתפרתי בסטודיו בתל אביב בשנות התשעים.



המשך מסע בסטודיו בשבוע הבא

 

8 תגובות ל-“מסע בסטודיו של אילנה אפרתי (1)

  1. מקסים ומעורר השראה.
    רק חבל נורא שהערכים הנפלאים הכרוכים ביצירה טבעית ואקולוגית לא כוללים גם ויתור על מוצרים מבעלי חיים, בהם נוצות אווז. חומר גלם זה מופק בדרך אכזרית ביותר, מבעלי חיים שמנוצלים בתעשיה המזהמת בעולם. הייצור שלו מופק בכאב עצום בתלישה מאווזים חיים שוב ושוב לאורך חייהם, עד שהם מפסיקים לצמח נוצות ואז שוחטים אותם. השחיטה ההמונית המתועשת מזהמת קרקעות ומי תהום בשטחים הולכים ונרחבים בעולם. התעשיות האלו מהחי מובילות במישרין לשינויי האקלים ולמדבור.
    איך זה משתלב בעסק שחרט על דגלו כבוד לטבע, חומרים טבעיים ושימור?

    אהבתי

  2. מקסים, אילנה ואור היקרות.
    כתוב יפה, והתמונות מרגשות. טוב טעם. יישר כוחכן
    גדעון ומלי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s