מסעות, מסחר, ומגפות

איטליה, אפריל 2020.

היום חוגגים באיטליה את השחרור מהכיבוש הנאצי-פשיסטי, או במילים אחרות, את נצחון הפרטיזנים במלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה אחרי נפילת שלטונו של מוסוליני באביב 1943 ועד אביב 1945. לראשונה יחגגו האיטלקים בבית, ולא יצאו לכיכרות או לפיקניקים המוניים ביערות ובכפרים בהם נלחמו הפרטיזנים והפשיסטים עד מוות. יום השחרור מעלה את מפלס הסולידריות האיטלקית: כולם (או כמעט..) מתאחדים סביב מיתוס ה׳רזיסטנצה׳, ההתנגדות לפשיסטים ולמשטר הדיקטטורי שהנהיגו. עכשיו, האיטלקים מגייסים מחדש את ה׳רזיסטנצה׳ כדי להתמודד עם נגיף הקורונה, שהוביל את המדינה לשיתוק כמעט מוחלט.

האיטלקים מחכים היום בקוצר רוח לתחילת מאי מועד החלת השלב השני במאבק בהתפרצות הקורונה. אז יוקל הסגר הכללי בהדרגה: תושבי המחוזות השונים יורשו לנוע רק בתוך מחוז מגוריהם, והחנויות יפתחו בשלבים. מגיפת הקורונה היכתה באיטליה מוקדם יחסית, כבר בפברואר, לפני שהתפשטה לשאר אירופה וארצות הברית. כבר קרוב לחודשיים שישים מיליון איטלקים סגורים בבתים מבלי יכולת לצאת מפחד הנגיף.

בתחילה, מדינות העולם הביטו על המשבר האיטלקי בהשתאות, ואף נטו להאשים את מערכת הבריאות והפוליטיקה האיטלקית בכישלון בהתמודדות שהוביל להתפרצות המסיבית בצפון המדינה. אך כיום, כשמדינות כמו צרפת, ספרד, בריטניה וכמובן ארצות הברית רושמות שיעורי תחלואה גבוהים, למרות שהמגפה הגיעה אליהן מאוחר יותר לכאורה. מעניין שבעידן המודרני של סחר גלובלי ותנועת נוסעים מאסיבית נראה שלא עלתה על דעתם של פוליטיקאים אפשרות של התקיימות מגיפות בעולם המערבי. האם חשבו שמגיפות שייכות לעולם העתיק או לארצות המזרח הרחוק? למרות אזהרות המדענים, מוכנות המדינות ומערכות הבריאות הייתה נמוכה אם בכלל.

הקורונה תפסה את האנושות לא מוכנה, כאילו שזו הפעם הראשונה שהעולם מתמודד עם מגיפות. למרות התקדמות הטכנולוגיה, העולם חזר דווקא אל הפתרון של בידוד חולים והרחקתם, השיטה הפשוטה והעתיקה להתמודדות עם מגפות מאז ימי הדבר במאה ה-13 וה-14. גם אז, כמו היום, ערי איטליה היו הראשונות באירופה להפגע מהמחלה. ערי נמל היסטוריות כמו ונציה, ג׳נובה, וגם ליבורנו ואנקונה, הפכו לאימפריות מסחר בזכות יורדי הים המקומיים שגילו ארצות ושווקים חדשים מעבר לים.אך קשרי המסחר לא הביאו רק עושר ותהילה, אלא גם מחלות מסתוריות. חוקרים קושרים בין התפרצות הדבר באירופה ב-1347 לסירות צי הסוחר של ג׳נובה, ששטו מהים השחור אל נמלי איטליה.

במאה ה-13, ג׳נובה הייתה אימפריית מסחר שהחזיקה שרשרת קולוניות מסחריות לחופי הים השחור כמו העיר caffa (היום העיר feodosia בחצי האי קרים באוקראינה). הסוחרים הג׳נובזים קנו את הכפר היווני הקטן והפכו אותו למרכז מסחרי חשוב על דרך המשי בין סין ואסיה המונגולית לאירופה. הסוחרים הג׳נובזים הביאו מאסיה סחורות יוקרה נחשקות שנועדו לספק את התאווה האופנתית של בתי מלוכה ואצולה אירופאית כמו פרוות, משי, אבנים יקרות, תבלינים אקזוטיים. אך נתיבי הסחר כללו גם עבדים, תבואה וצמר, כל מה שהאירופאים רצו לקנות. בתקופה הזו עושרה של הרפובליקה הימית של ג׳נובה עלה על זה של ונציה.

אך התשוקה המסחרית של העיר נגדעה עם מגיפת הדבר השחור. הלוחמים המונגולים פגשו את הנגיף כנראה בהימלאיה, והדביקו בו את אויביהם, לוחמי העיר קאפה הג׳נובזים. משם, הימאים האיטלקים נשאו את הנגיף ללא ידיעתם אל נמלי אירופה, והמחלה נעה על דרכי המסחר ביבשה ובים וחיסלה כמחצית מאוכלוסיית היבשת.

גם אז כמו היום המגיפה פגעה באיזור גאוגרפי דומה בצפון איטליה בין ונציה לטורינו ועד טוסקנה, אך בנוסף נפגעו גם ערי נמל בדרום כמו מסינה ונאפולי. המאבק במגיפה בערי הנמל והמסחר הוביל להקמת איזורי בידוד: ״קוארנטינה״, מושג שנובע מהמספר 40 באיטלקית, כלומר ארבעים ימי בידוד (מעניינת הבחירה דווקא בארבעים יום, כמספר סימבולי תנ״כי, שמזכיר את ארבעים השנים שצעדו בני ישראל במדבר?). בלא תרופה או טיפול, השיטה היחידה להתמודד עם המגפה היא בידוד לחולים ולחשודים בהדבקה כדי להגן על התושבים הבריאים. העיר שהצליחה בכך באופן מובהק הייתה מילאנו, שבזכות מדיניות בידוד עיקשת הפכה לאי של בריאות באיטליה מוכת הדבר.

אך המקום הטוב ביותר להתבודד היה כמובן אי: ב-1403 נוסד ה״לאזרטו״ הראשון Lazaretto Vecchio בונציה שנקרא על שם האי סאן לאזרו שבלגונה, שאליו נשלחו החולים. הפחד מהמוות מהמגפה המסתורית שאין לה מרפא נצרב בזיכרון הקולקטיבי. עד היום שתי החגיגות המשמעותיות בחיי תושבי הלגונה של ונציה הן ימי הודיה על הצלת התושבים מן המגפה: חגיגת הRedentore בקיץ, וחגיגת Madonna della Salute ,(המדונה של הסלוטה, כלומר הבריאות) בסתיו. שתי החגיגות נחגגות כבר כשלוש מאות חמישים שנים בכנסיה שנבנתה בסיום מגיפת הדבר ועדיין חולשת על הכניסה הימית אל העיר. אם אז הודו האיטלקים למדונה שהצילה אותם, היום הם מוחאים כפיים במרפסות הבתים לרופאים ולאחיות שהקדישו עצמם לרפואת האזרחים, גם כשהמדינה כשלה בהגנה עליהם.

**תחושת אחדות הגורל והסולידריות התחזקה והפכה לנוכחת יותר לאור הבידוד ומגבלות באיטליה, ומהדהדת אולי את הסולידריות וה׳רזיסטנצה׳ של יום השחרור, למרות שסופו של עידן הקורונה עדיין לא נראה לעין. המסחר הגלובלי והמסעות סביב העולם תמיד ענו על הצורך האנושי במותרות ובגילויים חדשים, והפכו בעידן המודרני לביטוי של חופש. השוק החופשי הוא הבסיס לחברות המערביות של היום, והזכות לטייל ולנסוע בעולם נראית כחלק בסיסי מהחירות האנושית. אך החופש האמיתי, כפי שמתגלה עכשיו תחת אימת המגפה, הוא החופש לחשוב. במקום לקבל את סיסמאות המשטר באופן דוגמטי, עלינו לקבל את החירות לחשוב לבד, להשתמש בכלים המודרניים כדי להתמודד עם המגפה באופן יותר חדשני מאשר חזרה לשיטות העתיקות של הבידוד והריחוק. יום השחרור של איטליה הוא רק ההתחלה של מאבק חדש לחופש, וגם לבריאות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s