איטליה, אפריל 2020.

עם השנים, מסע שוטטות בטבע סביב הבית הפך עבורנו לעניין שבשגרה. אנו נהנית ממנו באופן טבעי ויום יומי בכל עונות השנה. אך היום מובן לנו שטיול כזה אינו שיגרתי כלל. בימים אלו ההליכה הזו קיבלה משמעות שונה וטעונה: מותר לטייל? האם זו סכנה גדולה מדי? פתאום חשבנו על ההליכה הפשוטה והספונטאנית הזו כפריוילגיה מיוחדת. בעידנים קודמים, הטיול היה זמין ובאנלי, כשרוב האנושות חייה חיי איכרים בכפר וחוותה מפגש יום יומי ובלתי אמצעי עם עולם הטבע על יופיו. אך לא צריך לעשות רומנטיזציה לעבר: גם קשיים רבים ליוו את החיים הללו, והטיול לא היה נטול דאגות.

אך אין ספק שהליכה שקטה ורגועה בין העצים מאפשרת למוסיקה של הטבע לצלול אל תוך עומק התודעה. זו הנאה פשוטה של מבט קרוב על שינויים קלים שנאספים ומצטברים לכדי עונה חדשה, מבט החוזר מדי יום וחוקר ענפים חומים ועירומים בסופו של החורף. באיטיות שלווה ובטוחה מניצים מהם ניצנים של פרחים ואחר כך אחר כך בוקעים גם העלים הירוקים שצומחים ומכסים את הפירות. כל עץ בתזמון, שלו כמו תזמורת ענקית שמנגנת מוסיקה מוכרת וידועה. תחושת המחזוריות והתובנה שזרם השינוי בטבע הוא קבוע ואין סופי מעניקה רוגע וגם פרופורציות חדשות.

בימים אלו כשנוכחות המוות, החולי והסבל כה מטרידה, כולנו מחפשים כוחות ואנרגיות להתמודד עם הקשיים שהמציאות החדשה של מגפת הקורונה וירוס מזמנת לנו. נראה שהשוטטות במרחק מוגבל סביב הבית הפכה לאפשרות התנועה והניידות היחידה של תושבי הערים סביב העולם. נסיעה פשוטה מהעיר לטיול כפרי הפכה בזמן קצר לבלתי אפשרית. לכן יצאנו למסע סביב הבית במבט חדש, כדי לשתף אתכם ביופי הפשוט של הטבע כאן סביבנו. העין אינה שבעה ממנו לעולם, הטבע ממשיך להתקיים בחיוניות ובצמיחה גם כשהעולם מעשה אדם עצר את מהלכו.

צילומים אילנה אפרתי אפריל 2020©️