מסעות בימי קורונה

לונדון, מרץ 2020.

איפה עצרנו כשהמוסיקה הפסיקה? כמו במשחק כיסאות מוסיקליים, המוסיקה נפסקת פתאום והשחקנים מוצאים את עצמם עוצרים באופן אקראי ביותר, לפעמים במקום טוב (נחזור אל זה בהמשך), ולפעמים לגמרי לא. זה מתסכל ומרגיז, אבל זה היה חלק ממשחקי הילדים המאתגרים והמשעשעים ששחקנו כשהיינו קטנים.

בחודשים האחרונים אנו נחשפים להפסקת המוסיקה של חיינו. זה קורה בהדרגה: תחילה חזינו מרחוק באמצעות המסכים במחוזות שלמים על מיליוני תושביהם בסין נעצרו בן לילה בגלל וירוס הקורונה. היינו מוטרדים אבל המשכנו בשיגרה. עכשיו ממש כאן וברחובות של ערים וכפרים בעולם כולו המוסיקה של חיי היום יום משתבשת ונעצרת. לרבים זה לא מרגיש כמו משחק, אלא כמצב מאיים ולא מוכר. אף בית ספר או פקולטה לא הכינו אותנו אליו. כפי שמתגלה, גם מנהיגי העולם שמתכוננים בדרך כלל למלחמות עם טילים ונשק חם לא ממש נתנו את דעתם ולא דמיינו איך מתכוננים ומתמודדים עם וירוס קורונה שפוגע באופן המוני באנשים פשוטים, גם זקנים וחולים, ולא בחיילים צעירים ומאומנים. כי איזה פוליטיקאי היה מאשר סתם ביום יום תקציב לקניית אלפי מכונות הנשמה, למשל במדינה כמו איטליה שנמצאת בדמוגרפיה שלילית זה עשורים? או בישראל שבה כיפת ברזל קודמת לכל תקציב אחר? שמענו על מגיפות שמתגלגלות ומתפשטות, אך לרוב אנחנו משערים שהן נחלת מדינות נחשלות באפריקה או באסיה. אך הנה המגפה כאן אצלנו ברחוב, והמערב מוכה ההפתעה מגיב באטיות. זה המשחק הגלובלי, חברים! כמו שהנעתם אותו מאינטרסים כלכליים ופוליטיים, כמו שמגיעה בלחיצת כפתור קלה חולצת פוליאסטר זולה במהירות מסין לפתח הדלת בתל אביב, כך גם יכול להגיע הוירוס עד הבית.

עכשיו עוצרים את המסעות.קוראינו הנאמנים מטיילים איתנו בעולם כבר כמעט עשור. רק לפני שלושה שבועות עוד שוטטנו בונציה, רגע לפני שנסגרה. אך עכשיו אין טיסות ואין נסיעות, אנשים מסתגרים בבתים. גם המוזיאונים נועלים אט אט את דלתותיהם, וגם אנחנו נאלצות להאט.

קל לחפש אשמים וקל להצביע באצבע על אלו שנוסעים ומגיעים ממקומות רחוקים כנושאי המגיפה. זו תופעה עתיקה כימי האנושות שצפה ועולה:החשש מהזר והשונה. וכמו שאמר טראמפ בנאומו ההזוי בו הורה על הגבלת הנסיעות מאירופה לארצות הברית (אך לא מאנגליה ואירלנד?), הסגר נועד למנוע את הגעת הוירוס ״הזר״ אלינו לאמריקה. כך הצטרף טראמפ אל ישראל ומדינות בעולם המנסות להתכנס חזרה אל גבולות פיזיים לאומיים כמקדמי הגנה.אחרי הגלובליזם, תחזור הלאומיות?

כרגע, העובדות מדברות בעד עצמן. גם מי שיכול לנסוע מעדיף לוותר. אנחנו יוצאים למסע או סתם לנסיעה כדי לחפש הנאה, חופש, חוויה, הרחבת הגבולות הפיסיים והמנטאלים, מפגשים אנושיים ותרבותיים. אך היום מסעות כרוכים בחשדנות, ריחוק, בדיקה, חיטוי, מסיכות ופחד.

לפני שנרדמים במיטת מלון, עולות מחשבות מטרידות: מי ישן במיטה הזו לפני? מי יושב לידי בטיסה ומה עם זה שמשתעל מאחורי? איך אפשר לעמוד בתור לבידוק קרוב לאנשים לא מאובחנים?

מעניין העיתוי של התפרצות הוירוס: בשיא עידן החופש וחגיגת השמים הפתוחים כשכרטיס טיסה עולה כמו כוס קפה ודירה לחופשה זמינה בכל עיר בעולם. דווקא עכשיו עוצרים את המסעות, נשארים בבית.

אבל מסעות הם גם רוחניים ודמיוניים, כמו שכתבנו כאן ב״מסע בתוך חדרי״.

אז איפה עצרנו כשהמנגינה הפסיקה? הבית הוא כמובן המקום הכי עוטף ומגן שאפשר לדמיין. אכן מיליוני אנשים חיים כיום סגורים בתוך ביתם בתנאי עוצר, ממש כמו במלחמה או במבצע צבאי. סינים ואיטלקים תחת תנאי חירום, מרצון או בכפייה. ממשלת איטליה הגדירה את כל המדינה כאיזור סיכון אדום שבו לא מתנהלת יותר שיגרת חיים מחוץ לבית. מי היה מדמיין עם שתרבותו היא קפה ושיחה על הבר או אפריטיבו בפיאצה מסתגר בביתו? למרות העלות הכלכלית העצומה, אולי ההסתגרות תמגר את המגפה, או לפחות תתרום לתחושת סולידריות בין הדרום הבריא בינתיים לצפון החולה.

 

שיגרה חדשה, העולם נעצר. זמן של התכנסות:כולנו בבית לומדים לנהל שיגרה חדשה. אולי זה לא רע כל כך, פתאום מוצאים זמן לקרוא, לחשוב ולנוח (הכנו לכם רשימת קריאה בבלוג בסוף הפוסט). אפשר גם לשתול גן ירק או לסדר מחדש את הרהיטים בבית, ואולי להקדיש את הזמן לדבר שחשבנו עליו מזמן אבל אף פעם לא היה זמן או חשק לעשות. זמן לנסות לכתוב את הספר שתיכננו כבר מזמן, זמן לבשל או להרהר. אנחנו שנהנות מהתנועה, מהנסיעה, מההרפתקאות חדשות, שיש לנו סיפוק מחיים בהספק גבוה, שלא מוותרות בכל יום גם לעצב, גם לבשל, גם לתכננן את הנסיעה הבאה, גם לכתוב הרצאה וגם להפגש עם חברים. אנחנו פשוט עוצרות ונהנות לגלות שיגרה חדשה של שקט. אנחנו מגלות את ההנאה בבהיה בחלון, בבטלה, בשיעמום חיובי, בחלומות בהקיץ שבהם ניתן להתחבר אל עצמינו ולהקשיב לקולות הפנימיים שלנו.

אנחנו נהנות להביט על האור, לחשוב על עונות השנה בבית כמו שכתבנו כאן בספר שלנו ׳אורטו׳, שמתאים במיוחד כדי להזכר ביופיו של הטבע בימים ביתיים. אלו ימים של קריאה ויצירה, טעינת מצברים ומנוחה מנטלית. נראה שגם העולם היה צריך את ההפסקה הזו. אולי מכאן נפתח דף חדש שיש בו תודעה חדשה, כמו שכתבנו כאן בהקשר של עולם האופנה. כל שינויי מגיע עם מודעות: גם בעולם גלובלי אנו זקוקים לאיזון. לא ניתן לחשוב שהיצור העולמי יכול להתקיים רק בסין:תרופות, מסיכות, בגדים מארץ אחת בלבד. אולי להאטה הזו (שמשפרת גם את איכות האוויר והסביבה) יהיו אי אלו תוצאות והשלכות חיוביות, לצד הנזקים הצפויים שהיקפם עדיין עוד לא התברר.

רשימת קריאה:

מסע בספרים 

מסע בכלים חד פעמיים

מסע באופנה ברת קימא

מסע בסגנון חיים איטלקי עתיק

מסעות מהורהרים בחדרי מלון

 

אם הגעתם עד כאן ונהנתם, נשמח אם תשתפו את המגזין שלנו עם עוד קוראים וקוראות. המגזין שלנו נכתב כדי לעורר השראה ורעיונות חדשים ללא מטרות רווח. שתפו אותנו בהערות ומחשבות, והרשמו לקבלת עדכון במייל על הפוסט החדש מדי יום שבת.

2 תגובות ל-“מסעות בימי קורונה

  1. ועוד מסע לעולמות רחוקים ושונים, לעונה שנראית כיום רחוקה ולמצב רוח כלכך שונה
    ספר הקיץ
    מאת טובה ינסון (זאת מעמק המומינים)
    ספר ממתק

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s