מסע עם פיקאסו

לונדון, מרץ 2020.

תערוכות של פיקאסו הן תופעה נפוצה: מלבד מוזיאון פיקאסו בפאריס, ועבודות שמככבות באוספים הקבועים של מוזיאונים מובילים, כמעט בכל שנה מוצגת תערוכה מיצירותיו איפשהו בעולם. מה מקור המשיכה לפיקאסו? האם הפופולריות שלו נובעת ממניעים אסתטיים, או שפשוט הקהל התרגל לכך שפיקאסו הוא אמן חשוב ואיכותי ולכן אץ לראות כל רטרוספקטיבה? נדמה שמהזווית האוצרותית, כבר קשה לחדש:הרי ראינו כבר את יצירות התקופה הכחולה והורודה, את הקוביזם והסוריאליזם, את הנשים ואת הבקבוקים. ועדיין, כשהגענו אל האקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון, תור ארוך השתרך בכניסה לתערוכת ״פיקאסו ונייר״ שנפתחה לא מזמן ומוצגת עד אמצע אפריל. אחרי שבוע, עם המודעות הגדלה לסכנות וירוס הקורונה, התערוכה התרוקנה ממבקרים, וזכינו לסיור כמעט פרטי בין היצירות.

שם התערוכה מבלבל מעט. אמנם רוב רובה מתמקד ביצירות של פיקאסו על נייר: רישומים, קולאז׳ים, ציורי הכנה ומתווים שניכר בהם כתב ידו האמנותי המובחן. אך לצד עבודות הנייר לא חסרו גם ציורי שמן מוכרים יותר, שהדגישו את המעבר בין מדיום אחד לשני, ואת ההומוגניות האסתטית בעבודה של האמן. הנייר הוא חומר שפיקאסו אהב, אף שבעולם האמנות נייר נחשב נחות לעומת קנווס או ציור שמן (ואספנים משלמים פחות על עבודות בנייר). הוא יצר פסלים, קולאז׳ים, וגם הדפסים, מעבר לציורים, והתערוכה מציגה את השימוש המגוון שלו בחומר.

התערוכה מדגישה את כוחו של פיקאסו ללכוד בקו פשוט צורה, רעיון ורגש. הרישומים בעט נראים לא פחות מלאי חיים מציורי השמן, ואולי דווקא ניכר בהם כוח מרענן ומינימליסטי. מהדיוקן העצמי, לציורי דמויות מוכרות מחיי האמן כמו בת זוגו אולגה, המלחין אריק סאטי או הצייר ז׳אן קוקטו, העט של פיקאסו כולאת את חיי הדמויות בכמה מתווים פשוטים.

הקולאז׳ים מעודדים דימיון אבסטרקטי, והופכים פיסות נייר צבעוני לבקבוק, גיטרה, פנים, ללא הסבר ברור. אחד החדרים הפופולריים ביותר בתערוכה הגדולה והמגוונת הוקדש לסרט תיעודי קצר שמראה את תהליך היצירה של האמן. הרעיון לסרט מפתיע בפשטותו:פיקאסו צייר בטושים מיוחדים על נייר עיתון דק, והסרט מתעד את תהליך היצירה באנימציית סטופ מושן מצידו השני של הנייר. כך אפשר לראות איך הקווים מצטרפים זה לזה ויוצרים בתוך דקות מעטות דימויים שונים: פרח הופך לדג, שהופך לתרנגול גדול שלבסוף מכוסה בשכבת דיו היוצרת דימוי של מסכה כהה על רקע שמיים כחולים. הסרט מדגים את היצירתיות הבלתי נגמרת של פיקאסו, שיכול היה, לדבריו, להמשיך לצייר ככה כל הלילה.

עוד ועוד רעיונות נובעים ממכחולו, בלי הפסקה, בלי התעייפות או הסחת דעת. ואולי זה כוח המשיכה של פיקאסו, השופע יצירה ורעיונות באופן כמעט כפייתי, מתגבר עם השנים. אין פיסת נייר שהוא השאיר ללא שרבוט. היום, בעידן הסמארטפונים, כשאנשים רבים כבר איבדו את היכולת לכתוב ולשרבט ביד, פיקאסו מעורר השראה ליצור, ואולי מכאן הפופולריות הבלתי נגמרת שלו.

תגובה אחת ל-“מסע עם פיקאסו

  1. פינגבק: מסע אישי עם דיויד הוקני | מסעות בגארדרובה·

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s