ונציה, פברואר 2020.
לפני שבוע עטינו מסיכה שחורה מקושטת בנוצות (made in italy) ויצאנו לחגוג בקרנבל השנתי של ונציה. העיר התקשטה לכבודנו באורות נוצצים שהאירו את ככר סן מרקו, את הסמטאות הצרות והשתקפו במימי התעלות.
הביקור הפך בהמשך מחגיגה מהנה לשהייה באזור סיכון. מחוז ונטו הצטרף בשבוע האחרון לחזית האיטלקית הנאבקת בהתפשטות וירוס הקורונה. במקום מסכות קרנבל הופיעו ברחבי המחוז מסיכות רפואיות שרואים על פניהם של מבקרים במרחבי העיר (והעולם) ומעוררות את תחושת הפאניקה של האיטלקים, למרות שמבחינה רפואית יעילותן מוגבלת. למסכות יש שימושים מגוונים: בין חגיגה להגנה, מסתורין ושעשוע. לכל מסיכה ונציאנית קלאסית יש סיפור והיסטוריה. אחת המסכות הידועות שמופיעה על פניהם של חוגגים ברחבי העיר וגם בחלונות הראווה של חנויות שמתמחות בבגדי קרנבל היא מסכה כהה בעלת אף ארוך במיוחד. למעשה זו תלבושת רופא מתקופת המאה השש עשרה, בה התפשטה מגפת דבר באירופה ובונציה. לאף הארוך היה תפקיד פרקטי: להרחיק את נשימת הרופא מהחולה הנגוע. פתחי העיניים היו מזוגגים בזכוכיות וגלימה ארוכה כיסתה את הגוף עד הקרסוליים כדי להגן ולו במעט על הרופא מפני המגפה.
והנה גם אחרי ארבע מאות שנים חזרנו אל אותו אמצעי הגנה בסיסי ופרימיטיבי: מסיכה. בהעדר רעיון חכם יותר, במאה ה-21 בעידן ההיי-טק והטכנולוגיה המתקדמת אין לאנושות תשובה לאיום של וירוס מסתורי ושקוף. מיום ליום הוירוס הופך למגיפה עולמית המאיימת בעיקר על הכלכלה הגלובלית ומעורר פוביות עתיקות של פחד מהאחר, מהזר, מנוסעים המגיעים ממקומות רחוקים, ומאלו שאולי נושאים מחלות שיפלשו למרחב האישי והקהילתי.
ימים ספורים לפני שהתקבלה ההחלטה לביטול הקרנבל שנמשך לרוב כשבועיים, עדיין ניתן היה להינות ממבקרים משוגעים לעניין שהגיעו לעיר עם תלבושות היסטוריות מדויקות לפרטי פרטים. הם הפכו את המרחבים ההיסטוריים, את הכיכרות והסמטאות לתפאורת רקע, לתמונות חיות של עידנים קודמים. החוגגים פסעו מאופרים ומקושטים בדרכם לארוחות הערב החגיגיות ולנשפים המפורסמים שהתקיימו לעת ערב.
שוטטנו בשמש פברואר חמימה וצילמנו. גם כאן נכונה לנו הפתעה. ונציה שבה לפתע להיות עיר שקטה, קהילתית. לא כמו שכתבנו כאן, עמוסת תיירים ומבקרים. הפעם היו רק מעט מבקרים בהשוואה לימי קרנבל ואף לימים רגילים. לא ראינו קבוצות של תיירים אסייתיים כמקובל בעשורים האחרונים. ספינות הקרוז הענקיות לא עגנו בטרמינל. לפתע צפו בנו זיכרונות העיר שהכרנו לראשונה לפני כשלושה עשורים: מנומנמת, שקטה, כמעט פרובינציאלית ושלווה, טרום עידן תיירות המסה הגלובלית.אולי הקורונה יחזיר את ונציה לתושביה ויעניק לה דווקא הזדמנות לחיים חדשים.
צילומים: אילנה אפרתי.
מסעות בגארדרובה 
התמונות מונציה מקסימות.
אהבתיאהבתי