תל אביב, פברואר 2020

תודעה אופנתית חדשה כרוכה בהכרח בשינוי התנהגותי משמעותי. בשני העשורים האחרונים תעשיית האופנה המהירה איבדה מעצורים בשם הרווח והקפיטליזם הקיצוני. איך הגיעה ה״אופנה״ למצב בו מיוצרים בעולם 80 מיליארד בגדים חדשים בשנה? זה נתון מבהיל לכל הדעות, ומעורר מחשבה כי מדובר ב400% יותר צריכת בגדים לעומת שנות ה-1980. אחד המנהגים המקובלים כעת הוא ללבוש בגד פעם או פעמיים בלבד לפני שהוא ׳מנופה׳ מן המלתחה או נשכח בתחתית הארון. מי שנולד למצב הזה עלול לחשוב שככה היה מאז ומעולם. אך תעשיית הבגדים המוכנים ׳פרט-א-פורטה׳ היא תעשייה צעירה יחסית שתפסה תאוצה בשנות השישים:לאחר מלחמת העולם השנייה שינויים חברתיים וצמיחת מעמד הביניים הולידו צורך בביגוד זמין, מהיר ומכובד.במקום לקנות חליפה לפי מידה אצל חייט מקומי, אנשים רצו מבחר גדול יותר של בגדים זולים יותר שאפשר ללבוש כל יום לעבודה. מפעלי החליפות צמחו במהירות, ושינו באופן רדיקלי את האופן שבו נשים וגברים קנו בגדים.

לגידול בייצור יש השפעה הרסנית ומהירה על הסביבה: תהליכי יצור הבדים, בעיקר צביעה ואשפרה, מרעילים מקורות מים ופוגעים גם בשרשרת המזון. תעשיית האופנה אחראית גם ל- 10% מפליטת הפחמן העולמית.

אם תעשיית האופנה כה מזיקה, למה אנשים ממשיכים להניע אותה ולקנות עוד ועוד בגדים? אחת הסיבות היא האיכות הירודה של הבגדים: אם החולצה החדשה נראית בלויה אחרי שתי כביסות, אין ברירה אלא להחליפה באחרת. סיבה נוספת היא ההנאה האנושית מקניות וחידושים, בעידוד הרשתות החברתיות שמעניקות הזדמנות לקבל פידבק חיובי על רכישות חדשות. לבסוף, אי אפשר להתעלם מהזמינות הגבוהה של האופנה הזולה כיום: בכל קניון או רחוב ראשי יש חנויות של תאגידי ענק שמייצרים עשרות קולקציות בשנה במחירים נגישים ואף בהנחות מפליגות. בנוסף, האינטרנט מעניק הזדמנויות בלתי נגמרות לקנות בגדים זולים ולשלוח בחזרה את מה שלא מתאים (לרוב הפריטים האלה לא נמכרים שוב אלא נזרקים לפח וממשיכים לזהם את הסביבה).

השבוע, בין שבועות האופנה של מילאנו ולונדון, נשמעו עוד ועוד קולות הקוראים למבט ביקורתי אל תעשיית האופנה. זו ללא ספק התפתחות חיובית, אבל זהו רק צעד ראשון אל מודעות אופנתית חדשה.

עיצוב מתחיל בחומר. תהליך העבודה שלי מתחיל בחומר, והתכונות שלו מכתיבות את העיצוב. חומרים טבעיים מסיבי צמחים או פרוטאין, בדים יבשים או רכים, נשפכים או מרשרשים, ״שמנוניים״ או נוקשים. במפגש בין המעצבת לבד מתחיל תהליך היצירה. ממש כמו שאמן מכיר את הצבעים וסוגי הנייר או הבדים עליהם הוא עובד כך גם מעצב אופנה מבין את המגע בחומר שלב שלא ניתן להחליף בעבודה עם מסך מחשב. עיצוב אמיתי הוא תהליך איטי קרוב ומקומי שבו הרעיונות נובעים מבחירת חומרי הגלם והתחושות שהחומר מקרין, לפעמים העניין שלי הוא לייצר ניגודים בין נוקשה ורך ולפעמים לחבר בין טקסטורות או בין דפוסים.

מהבד מתחילים ההבנה האינטואיטיבית והניסיון שמובילים להחלטה נכונה, למשל איזה בד מתאים למבנה בגד מסויים ואיזה לא. בדים טובים הם נדירים: לפי התפלגות ייצור טקסטיל עולמי,  51% מהבדים המיוצרים עשויים פוליאסטר. סיבים סינטטיים נוספים מיצגים למעלה מ-65% מהייצור. בדי כותנה מהווים רק כרבע מהבדים המיוצרים, ואילו סיבים צמחיים אחרים הם מיעוט זניח: רק 5% מהבדים בעולם עשויים פשתן 5%, משי או צמר יחד מהווים כאחוז וחצי מהבדים. אך בגדים טובים עושים רק מאריגים איכותיים שעשויים מסיבים איכותיים. לא מספיק לעבוד עם ״צמר״, או ״פשתן״ כי אלה מילים כלליות מדי: צריך להבין מאיזה סוג של כבשים הצמר ומה צפיפות האריגה של הפשתן כדי ליצר מוצר טוב. את הידע הזה אני מעבירה עם הבגד ללקוחה.

התודעה האופנתית החדשה דורשת הבנה מחודשת בחומרי הגלם מהם מיוצרים הבגדים. זה תהליך איטי ונרכש, שאנחנו מיישמות בשיח עם הלקוחות. חווית הקניה בסטודיו שלנו מבוססת על בחינת חומרי הגלם והבנת ההתאמה שלהם לגזרה, לאורח החיים האישי, לאקלים.חומר הגלם האיכותי יוצר את האופנה. בגדים עשויים חומרי גלם דלים הם לא אופנה, אלא מוצר צריכה מסחרי, שמבוסס על אינטרסים כלכליים ושיווק מסיבי.

איכות הטקסטיל היא מרכיב ראשון בעבודתי גם מבחינה אתית: בגד צריך לעשות טוב לגוף וגם לסביבה. תכונות החומר יהפכו את הבגד לנחשק מעצם התחושה ״הנכונה״ שמורגשת בלבישה. תחושות אנושיות אלו מתפתחות בגיל צעיר לכן כמו שכתבנו כאן כדאי להלביש ילדים בחומרי גלם איכותיים ואריגים כמו משי או פשתן. בחירת חומרי הגלם משמעותה גם כבוד ואחריות סביבתית: אני בוחרת להימנע מחומרים סינטטיים שמקורם בנגזרי נפט בגלל שהם לא מתיישנים ומתמחזרים. אני אוהבת את ההתיישנות של הטקסטיל הטבעי: גם לבגד משומש יש יופי.

אך לא כולם רואים כך את הדברים: יש מי שאומר שבד סינטטי לא מתקמט, בגדים זולים מפתים בחלונות הראווה. קשה לעמוד מנגד ולא ללכת עם העדר. גם מנקודת מבטו של המעצב, בחירה בחומרי גלם איכותיים דורשת מאמץ, אמת פנימית חזקה וגם תמיכה. אני מרגישה שזכיתי ליצור מקום משלי שבו אני יוצרת באופן הכי נקי ואמיתי ללא אילוצים מסחריים של עסק גדול. זו בחירה שעשיתי כדי לשמור על אופי של סטודיו אינטימי תוך ויתור על מסלול מסחרי שלא התאים לערכיי. היום מתברר שההחלטה לדבוק באמת ובאתיקה של יצור המתחשב בסביבה, באופן מקומי ומחומרי גלם איכותיים וטבעיים בלבד התגלתה כנכונה והיא ששרדה את המהפכים הגלובליים ומובילה שוב את עולם האופנה.

בנוסף לבחירה בחומרי גלם נכונים והוגנים, יצרנו קהילה של לקוחות שנותנות בנו אמון, ובתמורה אנו מעניקות תשומת לב והתאמה אישית, והדרכה בבניית מלתחה חכמה לחיים (ולא סטיילינג רגעי). ממש כמו בדיאלוג בין אספן ובעל חנות ספרים, אני שמחה לטפח יחסים פוריים בין מעצבת ללקוחה, המבוססים על כבוד הדדי והשקעה מקסימלית בחומר גלם. עם השנים הלקוחות אספו פריטים מובחרים מתוך העדפה אישית והבנה אמיתית. אלה בגדים שלא זורקים, אולי מוסרים במהלך השנים בגד הלאה לחברה אהובה. לרוב, הלקוחות יתיחסו לבגד בהערכה ובהנאה ממש כמו לספר עתיק או ציור שנהנים לראות אותו שוב ושוב. אנחנו מלוות את הלקוחה, ולא מחליטות בשבילה: אין לנו חוקים, כי כל אישה יוצרת את האוסף הייחודי שלה, אותו אנחנו רוצות לגלות יחד איתה.

צילומי סטודיו: אילנה אפרתי.