טורינו, ינואר 2020.

השנה החדשה הביאה לטורינו שבצפון איטליה שמש חורף חמימה, שהאירה את העיר בגוונים תכלכלים, חמימות שבין היתר גרמה למפולות שלגים בהרים שסביבה. חופשת החורף כבר הסתיימה, אך מבקרים רבים עדיין מבלים ברחובות העיר האלגנטית, שרק לאחרונה עלתה על מפת התיירות העולמית. ארמון המלוכה הלבן והצנוע של מלכי סאבויה, שהודחו ממעמדם במשאל עם אחרי מלחמת העולם השנייה, חולש על פיאצה קסטלו, הכיכר הרחבה והמרכזית של העיר. מאז שבני משפחת המלוכה יצאו לגלות, בשנת 1948, הארמון הפך למוזיאון לאמנות, ובאחד מאגפיו מוצגת כעת תערוכה מקורית ויוצאת דופן, המציגה את עבודותיו של קונרד מגי Konrad Mägi אמן אקספרסיוניסטי מוכשר אך כמעט עלום שם. הביקור בתערוכה הוא חוויה מרעננת ומפתיעה, שמציגה זווית חדשה על עולם הטבע והרגש האנושי. העובדה ששמו של מגי אינו מוכר גם לרבים מחובבי הז׳אנר מלמדת אולי יותר מכל על הריכוזיות של עולם האמנות המערבי, שמתמקד בנעשה בכמה ארצות בלבד (ארצות הברית ,איטליה, צרפת, גרמניה, אנגליה ואולי רוסיה) ועל האינטרסים כלכליים שמניעים אותו. רק אמנים מעטים שפעלו בארצות אחרות זכו להכרה ולפרסום. מגי, שנולד באסטוניה ועבד בין טארטו ונורווגיה, יצר אמנות מעוררת השראה, אך סיפורו נותר כמעט בלתי ידוע מחוץ למולדתו, עד לאחרונה.

מגי נולד בשנת 1878 בכפר קטן בליבוניה, חבל ארץ באימפריה הצארית, שמחולק כיום בין אסטוניה ולטביה. כבן למשפחת איכרים, הוא חי בקרבת הטבע. בילדותו, הוא לא נחשף לאף יצירת אמנות. בגיל 11 המשפחה עברה לעיר טארטו, שם הוא החל לעבוד כשוליה של נגר, שעודד אותו ללמוד רישום. אך באסטוניה של אותם ימים לא היו בתי ספר לאמנות, והוא נסע ללמוד ציור בסנט פטרבורג. סגנון הציור המדויק והרשמי שנפוץ היה ברוסיה לא מצא חן בעיניו, והוא חלם לנסוע לפאריז.

רק בגיל 29 הוא הצליח להגשים את חלומו, והגיע לעיר האורות אך בגלל שלא היה לו כסף לשלם על שיעורי ציור, הסתפק בהעתקת ציורים קלאסיים במוזיאונים. הוא חזר צפונה, ובילה שנתיים בנורווגיה, שם צייר את היערות, הטבע והאגמים. כשחזר לאסטוניה, האמנות שלו זכתה להצלחה רבה, אך הוא החל לסבול מדיכאון.

הוא צייר נופים, אך גם פורטרטים בעלי נופך מיסטי וספיריטואלי. לצד ההוראה בבית הספר החדש לאמנות פאלאס, שהוא הקים וניהל, הוא אושפז בבתי חולים פסיכיאטריים, עד שנודע בתור ׳ואן גוך של הצפון׳, לא רק בזכות סגנון הציור אלא גם בגלל הסבל הנפשי. במסע לאיטליה הוא ניסה לצייר כדי לגלות את ׳הדרך אל הנפש׳, אך בריאותו המשיכה להדרדר עד מותו בשנת 1925.

כיום, אחרי כמעט מאה שנים של שכחה, נראה שעולם האמנות הבינלאומי נזכר ביצירותיו של מגי. אסטוניה מקדמת אותו כאמן החשוב ביותר שלה, כחלק ממסע גילוי מחודש של הזהות הלאומית של המדינה, שהפכה מארץ נידחת ושוממת למרכז הייטק וחדשנות אירופאי.

מגי ראוי לתשומת הלב המחודשת, והתערוכה בטורינו מדגימה היטב את יכולותיו בשימוש בצבע לתיאור רגשי ועשיר של הטבע. הציורים שלו תופשים את נופי הצפון היטב, וניכרת בהם אווירה שונה לחלוטין מהטבע המוכר של הציירים המערב-אירופאים: צבעים עזים, צמחיה שונה, אגמים קרירים.

העולם העשיר של מגי מושך במיוחד את הקהל האיטלקי: זו התערוכה הרביעית שלו באיטליה בעשור האחרון. אולי זה הקשר הרגשי והמיסטי לטבע, או הצבעוניות העזה, או הציורים היפים של ונציה וקפרי, או אולי דווקא סיפור חייו יוצאי הדופן של בן איכרים שהפך נגר והגשים את חלומו לצייר את עולם הטבע שהיה לביתו השני.