איטליה, ספטמבר 2019.

השבוע יצאנו למסע, כמו במכונת זמן, אל ההיסטוריה של האופנה המערבית. לא ביקרנו במוזיאון אלא התהלכנו ברחובות עיר איטלקית קטנה. מסורות שחזור התלבושות ההיסטוריות הפכו בה לאמנות שאינה מערבת רק אמנים אלא גם אנשים ׳מן הישוב׳ שמקדישים את זמנם הפנוי להחייאת העבר, כדי לחוש שוב את התחושה המיוחדת כשהם עוטים בגדים מימי אבות אבותיהם, שבוודאי צעדו גם הם באותם רחובות וסמטאות צרות בדיוק. המבנים הארכיטקטוניים היפים שממלאים את מרכז העיר עומדים במקומם מאות שנים. סיור בעיר היום הוא חוויה של לימוד והשתאות, שמתעדת בדיוק את ההיסטוריה של האדריכלות והעיצוב. אולי החוויה מרשימה במיוחד בגלל הניגוד עם חיי היומיום: כבר התרגלנו לגודש המכוער בערים, של שלטים ופרסומות שגורמים לרעש באיזו ויזואלי, ולא מאפשרים לצלם באופן לא מתוכנן, ללכוד את העיר ללא טביעות האצבע חברת הצריכה המודרנית.

האנשים הצועדים ברחובות נראו לנו כדוגמנים שנלכדו במכחולו של פיירו דלה פרנצ׳סקה, שהיה מעין ׳צלם אופנה׳ של תחילת ימי הרנסנס. קפלי הבדים, גלימות הקטיפה ושמלות האריג הפשוטות נלקחו כאילו מתוך ציוריו. אך התהלוכה העירונית לא הייתה ספוגה באווירת חשיבות היסטורית או אמנותית, אלא בפשטות מחויכת. האנשים הרגישו נוח בבגדיהם, כאילו מדובר בלבוש היומיומי שלהם ולא בתחפושות של קרנבל. גם הסוסים שיתפו פעולה, ולרגע רחובות העיר התעוררו לחיים במאה אחרת, בעידן נטול טלפונים ופרסומות, וחשפו את ההיסטוריה של האופנה המערבית.

מחוץ למוזיאון המוקדש להיסטוריה של אופנה וקראפט, סתם ככה בחגיגות רחוב של ערים איטלקיות, אפשר לראות שחזורים של תלבושות תקופתיות היסטוריות ולקבל מושג על ההשקעה התרבותית והאמנותית, ועל הידע הדרושים ליצירת בגדים כאלו בעבר וגם היום. מצביעת הבדים הידנית באמצעות צמחים, ועד תפירה ורקמה של כל פריט. הידע הזה הוביל להתפתחות הלבוש המערבי במאה העשרים, ולכן אולי קצת מאכזב לראות באילו בגדים מסתפק הצרכן המודרני היום.

צילום: אילנה אפרתי, כל הזכויות שמורות.