ונציה, אוגוסט 2019.

ביקור בונציה בחום אוגוסט בהחלט לא מומלץ כמו שכבר כתבנו כאן. השנה על אף לוחות זמנים צפופים החלטנו לא לוותר ולפנות שבוע לביקור אמנות איטי כמתבקש בונציה, ולא פיספסנו את הביאנלה לאמנות (על הביאנלה פוסט בשבוע הבא). השבוע נספר על הרטרוספקטיבה לאמן יאניס קולניס  Jannis Kounellis המוצגת בפונדציונה פרדה בפאלאצו קה׳ קורנר דלה רג׳ינה, המצדיקה לבדה ביקור בונציה עוד לפני סוף נובמבר מועד סגירת התערוכה.

התערוכה המפרשת על כל קומות וחללי הארמון העתיק מכילה כשבעים עבודות של האמן מ-1959 ועד 2015 והיא הרטרוספקטיבה הראשונה אחרי מותו בסוף 2017. קונליס היה מהאמנים המובילים בזרם ״ארטה פוברה״ באיטליה והושפע מאמנים איטלקים כמו אלברטו בורי, לוצ׳יאנו פונטנה, נולד בשנת 1936 בפיראוס ביוון. מלחמת העולם השנייה ומלחמת האזרחים היו נוף ילדותו, בגיל עשרים נסע ללמד אמנות ברומא ונשאר לחיות בה, אימץ זהות איטלקית וכמו שהתבטא באחד הרעיונות וסיפר שהוא נולד מול נוף הפרתנון והפרתנון נותר בתוכו אבל איטליה היא המדינה שלו והוא מדבר רק איטלקית.

אוצר התערוכה הנוכחית Germano Celant היה הראשון שהטביע את המושג ׳ארטה פוברה׳ כבר ב-1967 והתייחס לזרם המשמעותי שהתגבש באמנות האיטלקית של אמצע המאה הקודמת אשר השפיע על האמנות המודרנית בעולם (וגם בישראל ידוע מושג דלות החומר), ומהדהד בעבודות אמנות רבות גם היום.

קונליס אימץ חפצים קיימים ויצר אמנות ומייצבים מחומרים זמינים ויומיומיים, טקסטיל, צמר, יוטה, רהיטים, ברזל, קפה, פחם, עשן, ארונות עץ ועוד.

הוא יצר שפה מאד אישית והעבודות בתערוכה מרגשות במימד האישי והשברירי שלהן בנוכחות חזקה ובאתה מידה לירית ופואטית.

המייצבים בחלקם מוכרים בשפתם הייחודית לקונליס מוצגים בחלקי הארמון השונים ומייצרים דיאלוג מעניין עם הדקורציה הדקדנטית של פיאנו נובל למשל. על ריצפת העץ הממורקת מול ציורי הקיר של סלון מהמאה ה-18 מונחים בסדר בגדי גברים חדגוניים באנונימיות שלהם בגוונים של שחור וכחול כהה, נעליים משומשת, כובעי לבד כהים, כל כך אנושי ואוניברסלי.

על פינות הקירות, הברקה של האוצר, מוצגים לוחות עם טקסטים שונים של קונליס וצילומי המייצבים בקונטקסטים שונים בהם הם הוצגו בשנים קודמות כאשר כל חלל ואופיו השונה לוקח חלק נוכח ביצירה.

כמו הראיון הזה מ-1989 בו הוא אומר ״אני שייך לדור מוזר, כמו אחרים עבדתי שלושים שנים ועדיין נראה שאנשים שמארגנים תערוכות מופתעים ונדהמים למצוא את עצמם מול אמנות חדשה… פעם לתערוכה אנשים הכינו בדים שהיו צמודים לקירות ותשומת הלב של הצופה הייתה מוגבלת לעבודה המוגדרת במסגרת….״

קונליס גם התעקש לכנות את העבודות שלו ציור. הוא אומר כינו אותי אמן בשנות השישים כי לא ידעו להגדיר ערימת פחם, אבל אני צייר כי ציור זה מבנה של דימויים, לוגיקה ולא טכניקה. ציור הוא לוגיקה הוא מסביר ביוונית, עיצוב החיים ולא ארטיג׳נלה,על לוחות הברזל הוא מסביר שהם תמיד במידה 200×180 גודל של מיטה זוגית. בעבודות שלו הוא בחר לעשות שימוש גם בשולחן כי זה חפץ יומיומי, סימן לחיים, מקום בו אנחנו צורכים מזון. הוא רואה באמנות שלו תמיד את המידה האנושית ובה האדם האוניברסלי, לא אדם ממקום מסוים, תמיד במרכז.

צילומים: אילנה אפרתי, כל הזכויות שמורות.