מסע גברי בפאריס

פאריס, יולי 2019.

מסענו האחרון בפאריס התקיים בשבוע בו בתי האופנה הציגו את אופנת הקוטור לנשים. מין הרגשה של קיבעון מחשבתי שלטה בעניין בגדי ערב לנשים. בעניינו הבגדים הללו ממצבים את הנשים באותה מקום שהן אולי רוצות להשתחרר ממנו, סוג של דיוה, או אולי חפץ יפה. ראינו בין היתר בגדים תפורים מבדי טול מתנפנפים, שיפונים, רקומים, שמלות עמוסות בד המחייבות עמידה על עקבים גבוהים שברור לכולנו שאינם נוחים וכבר מכאן נוצרת אותה שפת גוף מלאכותית ומתאמצת.

אם התצוגות היו פרטיות בסלונים אריסטוקרטיים כמו בעבר ומיועדות לאותו קומץ נשים שצריכות להוכיח את מעמדן ויכולתן הכלכלית באמצעות השמלות הללו – ניחא. הענין הוא התפוצה העכשוית ברשתות החברתיות. התצוגות הללו הופכות למושא תשוקה ופנטסיה של צעירות רבות ולבסוף ברכישת פריטי חיקוי מגוחכים עשויים מחומרים זולים של חברות פאסט פאשן שאין בינן לבין המקור מאומה.

כי עדיין מה שמייחד את בגדי הקוטור הללו זה מלאכת יד מוקפדת בעלת מסורת וחוקים יחד עם טקסטיל מושקע. לרוב מקורות ההשראה שלהם הם ארכיונים של מוזאונים וידע היסטורי של אריגה ורקמה שנצבר במשך מאות בשנים.

פאריס זו עיר שמבקשת שוטטות. בכל פינה יש יופי לפעמים גלוי ולעיתים נחבא: חצר פנימית, קפה, גן קריר מזמין לנוח בצל עצי ערמונים, מוזיאון קטן, גלריה לא מוכרת. ככה שוטטנו לנו עם המחשבה איך עדיין במאה העשרים ואחת אנחנו מגדירים נשיות וגבריות באופן כה מקובע, טול ושיפון רקום לאשה וחליפה שחורה לגבר?

בעין חקרנית גילינו שהרחוב המקומי מדבר בשפה אחרת. דווקא כאן הנשים נראות כאילו ויתרו. הקוקטיות של הפריסאית, הדמות הבורגנית שעליה בנויה האופנה האמיתית כאילו נעלמה ואיתה גם השמלה השחורה הקטנה והפרטים הקטנים שעושים את הבגד יותר אישי ומעניין. כל זה נזנח לטובת המראה האחיד משהו של הרשתות.

ואילו הגברים דווקא מקפידים יותר על פרטים ואיכויות. למעט אולי תיירים לא ראינו כאן גברים שזרקו על עצמם חולצות טריקו מכנסיים קצרים וכפכפים. המצלמה שלנו קלטה בין היתר דפוסים של פרחים על מכנסיים, מקטורן ביום של שלושים מעלות חום, מניפה להשיב רוח, נעליים מוזהבות.

בדרכנו נתקלנו במקרה בבוטיק של Berluti בגדה השמאלית ונכנסנו לאמת את ההשערות שלנו. כאן נפרש לפנינו סלון אינטימי ומאופק מיועד לגברים שלוקחים ברצינות את הבד ממנו יגזרו להם ז׳קט קלאסי ולא טרנדי, את הגימור של הטון הנכון שהאמניות העובדות במקום מקפידות לצבוע בו את נעלי העור הפשוטות למראה אך התפורות בידי אומנים לפי הזמנתם ולפי רצונם האישי של הלקוחות.

רק הטון של ״הפאטינה״ (שיטת גימור הייחודית עם שמנים מינרליים ופגמנטים) מעניק לנעל את הפיניש האישי שהלקוח מעוניין בו. התעניינו בגוונים השונים שהחברה נתנה להם שמות פואטיים ביותר כמו ״עלי סתיו״ למשל או ״סאנט אמליון״ או ״אפור מעושן״, ודמיינו את הגבר שחשוב לו הגוון האישי והמסוים של נעלי העור הקלאסיות שלו, בהן יצעד ברחובות העיר החמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s