מסע עם קימונו

טוקיו, יוני 2019.

ברחובות טוקיו, קימונו הוא עדיין בגד נפוץ. נשים וגם גברים עטויים בתלבושת מסורתית, לרגליהם סנדלי עץ וגרביים לבנות, הולכים ברחובות, אוחזים לעיתים במטריות כהות בתור שמשיות. במבט ראשון זה נראה מפתיע אולי, כמו תחפושת של פורים ביומיום. אבל יפן היא עולם מקביל עם חוקיות פנימית אחרת שמהפנטת מתבוננים מבחוץ זה אלפי שנים. אולי אין סיבה להתפלא למראה לבוש מסורתי ברחובות עיר מודרנית, אך קשה להתעלם מהמתח בין גורדי השחקים והחנויות החדישות והלבוש הצבעוני, המורכב והמסובך ללבישה.

במוזיאון הלאומי של טוקיו מוצגים פריטים נבחרים מהאוסף הנרחב, בניגוד בולט למוזיאונים דומים באירופה הגדושים במאות כדים, כוסות, ציורים, בדים ופסלים, כהוכחות לגדולה של התרבות המקומית. זו אולי קלישאה, אבל נדמה שביפן פחות זה יותר, וכל מוצג נראה כבחירה מודעת, מינימליסטית ואלגנטית, ובעלת משמעות. בין ההדפסים והכדים, ראינו גם כמה קימונו יוצאי דופן. קימונו הוא כמובן לא השם הספציפי של הבגדים האלה: קימונו הוא מונח כללי לבגדים מסורתיים, ולכל חלק בתלבושת שם משלו. ראינו רק מעט בגדים בתצוגה, אבל כל אחד מהם נראה לנו ייחודי, יצירה בין אמנות לאופנה.

אחת הדוגמאות היפות ביותר היא מין משחק של פרחים וקוביות, טבע וגאומטריה, לא סימטרית. עוד בגד מציג מין עוד דוגמא אסימטרית של רשתות וחבלים. אבל בעינינו מצאו חן מעילים פשוטים יותר, אולי גבריים, מפוספסים בכחול, שמנת ואפור. ומי לבש את התלבושת הכתומה, המעוטרת בפרנזים וברקמה, עם מכנסי בופון קצרים?

ההסברים במוזיאון מצומצמים ומשאירים, למרבה המזל, מקום רב לדימיון. רוב הבגדים הם מעידן אדו, לפני מהפכת מייג׳י שהביאה את המודרניזציה ליפן במאה ה-19. בימי הזוהר והעושר של יפן, האליטות התהדרו בלבוש מרשים, כמו בכל מקום. אך לכל מעמד ולכל קבוצה חברתית היה לבוש אחר, לא לכולם הייתה הזכות ללבוש כל דבר. וכמו ביפן, החוקים האסתטיים היו נוקשים מאוד, עד לרמת סוג הבד, האריגה, הצבעים. לא תמיד החוקים האלו נאכפו באופן רשמי, אבל אנשים נאחזו בהם כדי לשמר את המבנה החברתי המוכר. במקביל, התפתחה תרבות מינימליסטית, שהעדיפה צבעים חלשים ושקטים על פני העושר הויזואלי של הרקמות וההדפסים היוקרתיים. האסתטיקה הזו, הידועה בשם ׳איקי׳, הייתה הפוך על הפוך, הוכחת העושר על דרך ההסתרה והצניעות.

האם הקימונו המינימליסטי במוזיאון היה שייך לאדם פחות – או דווקא יותר – חשוב מהבעלים של המעיל המעוטר והצבעוני? אולי מה שנראה בעינינו נחשב לא היה כה יוקרתי בעיני היפנים של לפני 200 שנים? קשה לדעת, אך נראה שהמתחים האלה, בין היוקרתי לפשוט, בין המעוטר לשבור, ממשיכים להפנט את מי שמבקר בטוקיו גם היום, כמונו.

צילום: אור רוזנבוים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s