מסעות בעקבות לאונרדו דא וינצ׳י (1)

טוסקנה ולומברדיה, מאי 2019.

בתחילת מאי, לפני חמש מאות שנים, מת בצרפת בגיל ששים ושבע לאונרדו, בן הכפר וינצ׳י השוכן מדרם לפירנצה.

לציון ההתאריך החלטנו לצאת למסע אביבי בכבישי איטליה המובילים למחוזות חייו של איש הרנסנס המפורסם ביותר בעולם.

לאונרדו בן הכפר, חסר ההשכלה הפורמלית, היה ילד לא חוקי לאביו הנוטריון בן וינצ׳י שהצליח בעיר פירנצה והפך למקורב לחוגי האליטות הפלורנטניות של עידן בית מדיצי אך מעולם לא הכיר בבנו הגאון באופן רישמי.

יצאנו למסע בין טוסקנה ללומברדיה ובאמתחתינו ארזנו את הספר המצוין של צ׳רלס ניקול, בהוצאת עם עובד.

הקריאה בספר, אשר מעניק מבט עשיר בפרטים יומיומים על חיי לאונרדו, העבירה אותנו לזמנים אחרים יחד עם הנופים הכפריים הנשקפים מחלון הרכב, היצירות שמצאנו בדרך והארמונות של פירנצה שנותרו עדים דוממים לעידן מפואר. לרגע דימיינו את לאונרדו פוסע ברחוב הסמוך בדרכו לסדנא של ורוקיו.

התחלנו את המסע למילאנו, העיר בה לאונרדו בילה את חייו העצמאיים כאמן חצר בשירות השליט לודוביקו ספורצה. הוא בילה שם עשרים שנים מהן נותרה לנו היצירה המפורסמת ״הסעודה האחרונה״ אשר תורים ארוכים של מבקרים ממתנים להביט בה מדי יום.

בדרך, עצרנו בפארמה לראות יצירה צנועה יותר שנמצאת בגלריה הלאומית של העיר. כאן בקצה גלריה חשוכה ושקטה ניצבת דמות של נערה שלווה ורגועה, רישום מעודן של המאסטרו שמתוארך לתחילת המאה השש עשרה, תהינו איך יתכן שמול דמות נשית אחרת שנקראת המונה ליזה או לה ג׳וקנדה ״המחייכת״  בפריס מצטופפים מדי יום מאות מבקרים וכבר מזמן לא ניתן לחוות ההתבוננות שקטה בציור.. ואילו כאן אין איש? האמת שמחנו.כמו שאמר מבקר האמנות האיטלקי המפורסם, ויטוריו זגארבי, המונה ליזה אינה מזמן ציור, היא תופעה פוסט-מודרנית שזוכה להערצה דווקא בגלל שלא רואים באמת את הציור, המכוסה דוק כהה של לכלוך, אלא רק שכפולים שלה על גלויות, מוצרים, ופוסטרים.

Testa di fanciulla, detta La Scapigliata, Leonardo Da Vinci

המשכנו בדרכינו צפונה למילאנו כדי לבקר בעוד תחנה במסע של לאונרדו, הכרם בקורסו מג׳נטה. ממש מעבר לרחוב שבו הוא צייר את הסעודה האחרונה שוכן גן נסתר (על גני מילאנו כתבנו לאחרונה) אשר נפתח למבקרים בשנת 2015 לכבוד תערוכת האקספו. הכרם העתיק שוחזר, ונמצא היום מאחורי casa degli atellani בגן נחבא בן עשרת הדונמים שלאונרדו קיבל ב-1497 במתנה מלודוביקו. לימים הוא הוריש בצוואתו מחצית מהן למשרתיו בטיסטה דה וילאניס וסלאי. הכרם הוא היום גן ירוק ונאה שמתחבא בין בניינים באחד האזורים המרכזיים בעיר כיום אך פעם נחשב למרוחק וכמעט כפרי. בניגוד לתנועת האוטובוסים והמכוניות השוקקת, פה הטבע שולט בשקט, ומזמין את המבקרים לגלות יחד עם לאונרדו את ההשראה שבצמחים, בפיסת כפר פשוטה בעיר הגדולה, מרוחקת מגינוני החצר והפאר של הקסטלו, טירת השליט.

מעניינת אולי המחשבה האנושית הכל כך רלוונטית להיום, גם אחרי חמש מאות שנים. אדם כמו לאונרדו גדל כילד בכפר, שוטט בשדות חופשי ללא מרות, אביו לא הכיר בו כאמור והתחושה שליותה אותו תמיד היתה של אאוטסיידר חסר השכלה. אולי בשל כך הוא טיפח מחשבה וענין רב תחומיים שהובילו לפריצות הדרך שלו, למחשבה החופשית, לסקרנות, להשראה מכל פרט של חיי היום יום, ממעוף הציפור, צורת הפרחים, ועד שכלול נולי אריגה. הוא חקר נופים, מדע, אנטומיה ועוד, בלי גבול. הכרם היה חלקת אדמה שהיתה יקרה לליבו, אולי ״ביתו״ האמיתי בפאתי העיר מילאנו מחוץ לחומות, הרחק מהקסטלו  מבצרו של השליט לודביקו ותככי החצר מעונו הרישמי והאטלייה האמנותי שלו.
המשך בשבוע הבא

תגובה אחת ל-“מסעות בעקבות לאונרדו דא וינצ׳י (1)

להגיב על מלכה פינס לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s