לונדון, מרץ 2019.

הבוקר גילינו בעיתון הגארדיאן מאמר מעניין של עיתונאית פוליטית שמתארת איך התפתתה לרכוש בגדים לפי פרסומות שהופיעו באינסטגרם שלה. כשהגיעו הפריטים בדואר ממפעל עלום שם באסיה, היא גילתהשההדפסים גסים, ואיכות הבדים כה ירודה, שהם התפוררו אחרי לבישה אחת. היא הגיעה למסקנה שהמחיר של בגדים טרנדיים וזמינים הוא, לעיתים קרובות, איכות גרועה.

היום טרנדים אופנתיים הפכו גלובליים וקשה לשים את האצבע אל סגנון לבוש מקומי מסויים כי רוב החנויות מוכרות בגדים דומים בכל העולם. אפשר לקנות כל דבר בלחיצת כפתור באינסטגרם. אנשים מוכנים לותר על מגע יד, על איכות ועל אמינות עבור מראה טרנדי ומחיר טוב. אך האם זה תמיד היה המצב?

© Monitor Picture Library

טרנס קונרן

מרי קוואנט ובן זוגה אלכסנדר פלקט גרין בפרסומת לבירה

בעבר הלא רחוק, התרחשה ברובע צ׳לסי בלונדון מהפכת אופנה, שהשפיעה על טרנדים בכל העולם, והפכה את הלבוש המודרני לזמין, נוח ומושך. השבוע ביקרנו במוזיאון האופנה בלונדון לגלות איך מרי קוואנט וטרנס קונרן הצליחו להפוך את צ׳לסי למרכז אופנה מהפכני ורדיקלי בהשראת אמנים כמו אדוארדו פאולוצי, נייג׳ל הנדרסן והמעצבת לורה אשלי.

מה הפך את מרי קוואנט, בעלת החנות המיתולוגית באזאר, להצלחה כה מהדהדת? בתערוכה נראה שהתשובה טמונה בשילוב בין בדים איכותיים מודפסים בדוגמאות מקוריות ונועזות, עיצוב מינימליסטי ונוח, וחווית קנייה חדשנית שהציעה דרך חיים חדשה, מודרנית ומעודכנת. מרי קוואנט התבלטה בזכות עיצוב טוטאלי: יחד עם טרנס קונרן היא הציעה ללקוחות עולם חדש, מלא בצבעים, רהיטים, בגדים ואביזרים. כל מה שנדרש כדי להיות חלק מתופעת swinging London.

נראה גם שמרי קוונט הנגישה את האופנה להמונים ולו בזכות חדשנות עיצוב האיפור הכל כך מזוהה איתה שבו הושם דגש  על העיניים. ריסים ענקיים (מלאכותיים),מסקרה,איילינר וצלליות יצרו את הלוק של מרי קוונט ואת זה היה קל מאד לאמץ: יותר קל וזול מקניית הבגדים.

מה שעניין אותנו בתערוכה הוא הניסיון של קוואנט וקונרן ליצור עיצוב חדש, רענן, אך איכותי ועמיד, שהצליח להפוך לסמל של דור. בארץ, חברת כיתן שאבה השראה (ואולי אפילו העתיקה) מהדוגמאות וההדפסים של המעצבים הבריטיים, ויצרה גם פה מראה מסוגנן שהתאים לאורח החיים של המעמד הבורגני של שנות השישים. גם אם הדפוסים היו טרנדיים, האיכות הייתה טובה – עד היום יש לנו בארון שמלות של כיתן מכותנה מודפסת שגם אחרי ארבעים שנה אפשר עדיין ללבוש. התערוכה החזירה אותנו לשנות השישים העליזות, והדגישה את הכוח שהיה לעיצוב הפופולרי של אותן שנים, שהצליח באמת לשלב בין חזון אמנותי, חומרי גלם איכותיים ומחיר נוח, לעומת מהפכת הלבוש המהיר של היום, שממשיכה להתפורר לנגד עינינו.

צילום: אילנה אפרתי ואור רוזנבוים.