מסע בעקבות העיצוב הלאומי

פראג, ספטמבר 2018

השבוע צעדנו ברחובות הציוריים והמצועצעים של פראג, בין חשמליות אדומות לנחילי תיירים. הבניינים הצבעוניים ובתי הקפה ה׳אותנטיים׳ נראו כמו סט מושלם לצילומי סרט תקופתי בימי הזוהר של פראג, לפני מאה שנה. אז, אחרי מלחמת העולם הראשונה ונפילת האימפריה האוסטרו-הונגרית, הלאומיות הסלאבית יכלה סוף סוף למצוא ביטוי מדיני בדמות המדינה העצמאית צ׳כוסלובקיה. מאז עברו הרבה מים בנהר ולאטבה. באחד הרחובות מצאנו מוזיאון המוקדש לאמן הצ׳כי אלפונס מוכה, שהיה מאדריכלי המדינה העצמאית.

מוכה ידוע בעיקר בתור אחד מאבות סגנון הארט נובו, ששינה את עולם העיצוב והאמנות של תקופת הבל אפוק. גם עיצוב פוסטרים לתיאטרון של שרה ברנרד בפאריז, או טאפטים לבית, או קופסות ביסקוויטים נחשבו בעיניו אמנות.

כשעבר לצרפת, הוא נודע כצייר מוכשר שידע לתרגם את יצירתו לגרפיקה ולעיצוב פנים, והסטודיו שלו בפאריז הפך למקום מפגש של אמנים מפורסמים כמו פול גוגן.

אלפונס מוכה

פול גוגן בסטודיו של מוכה

היום קשה לדמיין צייר נודע שמקדיש את זמנו לעיצוב עטיפה למוצרי צריכה יומיומיים. קשה גם לדמיין את חברת אוסם מעסיקה אמן לעיצוב חבילות וופלות. אך לפני מאה שנה, מוכה זכה בתהילה בינלאומית בזכות העיצוב הגרפי של מוצרי מזון וצרכנות, שהביא לעולם היומיום את החזון האמנותי החדשני שלו.

בשלב מסוים, אחרי שנים של קריירה מצליחה בפאריז ובארצות הברית, מוכה הרגיש שהמולדת הישנה קוראת לו לחזור, ועבר לגור עם משפחתו בפראג, שהייתה אז עיר חשובה למדי באימפריה האוסטרו הונגרית המתפוררת. יחד עם מבשר הלאומיות הצ׳כית אדוארד בנש, הוא רקח חלומות על מדינה עצמאית. ואכן, כמו לאומים רבים במרכז אירופה, גם הסלאבים של פראג זכו באוטונומיה אחרי המלחמה והקימו את צ׳כוסלובקיה, שבה גרו יחד מספר מיעוטים סלאביים. מוכה הפך למעצב הרשמי של המדינה החדשה: הוא עיצב שטרות ומטבעות, בולים, פוסטרים, סמלי ממשלה, ציורי קיר בבית הנשיא, וכל מה שנדרש לקיום הויזואלי של המדינה. סגנון העיצוב שלו, המבוסס על קווים מפותלים ומוטיבים מן הטבע, אומץ בתור קו העיצובי הרשמי על ידי מדינות חדשות רבות, כמו לטביה, אסטוניה וליטא. גם ברפובליקות הבלטיות שהשתחררו מעול האימפריה הרוסית, העיצוב היה חלק חשוב מהזהות הלאומית. גם בארץ, כמובן, כינון הלאומיות לווה בסמלים לחיזוק הזהות הלאומית, אך האווירה הייתה יותר בולשביקית: כרזות עם חלוצים שריריים וחסונים, חזון העבודה הציוני בלט בסמלים, בולים וציורי קיר בכנסת ובקיבוצים.

מוכה השפיע רבות על צ׳כוסלובקיה החדשה כי הוא האמין באמת ובתמים בכוח החיובי של הלאומיות. הוא יצר סדרת ציורים, האפוס הסלאבי, שתיעדו את ההיסטוריה של העם עד להקמת המדינה, ונועדו לחזק את האידאולוגיה הלאומית. בעיניו, העיצוב יכול להיות כלי שרת של מטרות פוליטיות, והיצירה שלו שאפה לבטא את הלאומיות הסלאבית החדשה, ולתת לה מקום של כבוד בין אומות העולם. אך הוא לא חזה את הצדדים האפלים של האידאולוגיה הלאומית. עשרים שנה בלבד אחרי הקמת המדינה הצעירה, פראג נכבשה על ידי הצבא של גרמניה הנאצית. מוכה בן השבעים היה מהראשונים שנשלחו למחנה עבודה. אחרי כמה שבועות הנאצים הרשו לו לחזור לפראג, אך בריאותו לא שבה והוא מת בביתו.

היום, הנכד של מוכה, ג׳ון, מנסה לשמר את המורשת של הסב במוזיאון מוכה בפראג. נדמה שהסגנון של מוכה חזר לאופנה, אחרי שנים של שכחה. גם האידאולוגיה הלאומית של מוכה חזרה לככב במהדורות החדשות. אחרי הביקור במוזיאון וברחובות פראג המתחדשים, תהינו האם הפופולריות החוזרת של הצייר הלאומי נובעת רק מהסגנון העיצובי שלו, או גם מהמסרים הפוליטיים, שחזרו לאופנה למרות תוצאותיהם הקשות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s