מסע לאופנה הנוסטלגית

לונדון, 2018.

בזמן האחרון נדמה שהנוסטלגיה חוזרת לככב ברחובות אנגליה. הדיונים הפוליטיים והחברתיים על הברקזיט המתקרב מעודדים רבים מהבריטים לחזור (לפחות בדימיונם) אל זמנים עברו, בהם בריטניה הגדולה שלטה בגלים, והאימפריה הייתה המעצמה החשובה בתבל. השבוע האווירה הנוסטלגית תפסה אותנו במקום לא צפוי, במוזיאון הטקסטיל של לונדון. בשנים האחרונות, המוזיאון הקטן הממוקם ברחוב ברמונדזי האופנתי הצליח להתמודד באופן ראוי עם התחרות העזה שמציבים לו המוזיאון לעיצוב ומוזיאון ויקטוריה ואלברט, בהם מוצגות מדי שנה תערוכות אופנה מרהיבות. במוזיאון הטקסטיל ראינו כמה תערוכות מוצלחות המוקדשות למעצבים בריטיים, כמו וידאל ששון חביב משפחת המלוכה והמעצבת ורודת השיער זנדה רודס (מייסדת המוזיאון). בנוסף מתקיימים במוזיאון קורסים בדיגום ותפירה המיועדים לאלו המעוניינים (או לרוב, מעוניינות) לתפור את מלתחתם במו ידיהם. האווירה במוזיאון נעימה ואף שכונתית, כניכר בבית הקפה הצמוד ההומה אדם בשעת הבראנצ׳ של סוף השבוע.

הקיץ מוצגת במוזיאון תערוכה נוסטלגית במיוחד של מעצבת אופנה וטקסטיל אירית שחיה ופעילה בלונדון, אורלה קילי(Orla Kiely). קילי, ילידת 1963, זכתה זה מכבר לתואר אצולה מטעם המלכה, נחשבת לסיפור הצלחה אירי. היא למדה עיצוב טקסטיל בדבלין ובלונדון, ובתחילת שנות ה-90 פיתחה רעיון לשימוש בבד מצופה למינציה לייצור תיקים. היא החלה לייעץ לחברות עיצוב גדולות ובמקביל פיתחה יצירות משלה, בעיקר תיקי יד ושמלות. היא קנתה את תהילתה בזכות ההדפסים שכיכבו על התיקים והבגדים שעיצבה: הדפסי רטרו גרפיים, פשוטים ומינימליסטיים, המזכירים באופן חזק במיוחד את הסגנון המוכר משנות השישים. לעין הבלתי מאומנת, הדפוסים האלה נראים כאילו הם באמת שריד אותנטי של שנות השישים: במבט ראשון, אי אפשר לראות שמדובר בחידוש. אך עם הצלחה אין להתווכח, והדפסיה של ׳מלכת הדפוסים׳ מככבים זה מכבר לא רק על המוצרים שלה (שנמכרים בכל העולם) אלא גם על אוטובוסים, מכוניות, מחברות, רהיטים ועוד.

הביקור בתערוכה, בה נתלו בגדי ענק בעיצובה של קילי שנראים כאילו נשלפו מארון של נערת סיקטיז בריטית, מעורר מחשבה על הנוסטלגיה באופנה. איפה עובר הגבול בין ציטוט והעתקה? מתי דפוס בסגנון סיקסטיז הופך משחזור של העבר ליצירה חדשה ומענינת? התערוכה הציגה מבחר מהיצירות של קילי ומעצבים נוספים שהשתמשו בהדפסיה בעשור האחרון, אך מעט פריטים נראו בה חדשים ורעננים. השימוש בדפוסים הזכיר יותר מכל את קופסת הביסקוויטים של סבתא, ולא ציטוט מתוחכם שלה.

למרות ההתלהבות הניכרת מקילי בעולם האופנה הבריטי, קשה להבין איך היצירות שלה מציעות מבט חדש על ההדפסים המוכרים מהמאה שעברה. השמלות המודפסות, גרבי הברך החומים, החולצות הלבנות בעלות העניבה המשתלשלת מעוררות חיבה נוסטלגית במבט ראשון, אך חסר החן המתוחכם שיציל מן השעמום הבלתי נמנע. בסופו של דבר, עיצוב טוב נמדד לא רק ביכולת לשחזר את העבר הנוסטלגי והאהוב, אלא בכוח להפוך את המוכר למשהו חדש. אורלה קילי, כמו מעצבים מקומיים שמשחזרים בציטוט מוקפד את בגדי העבר של תל אביב, מביעים את רוח הנוסטלגיה, אבל לא את רוח העיצוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s