מסע לדקדנטיות אופנתית

איטליה, אוגוסט, 2018.

השבוע שלחה לנו חברה יקרה את הקליפ הזה, שהפיקה חברת האופנה דולצ׳ה וגבאנה לרגל תצוגת אופנת קוטור 2018/19 שנערכה בתחילת יולי באגם קומו שבצפון איטליה.חשבנו שהסיבה לשיתוף הייתה יופיים של מראות האגם התכול ברקע שנועדו אולי לעורר השראה מרעננת בחום אוגוסט הכבד?

כששאלנו אותה למה שלחהֿ, החברה ענתה שדווקא האופנה עודדה אותה לשתף, והוסיפה ״זה לא הסגנון שלי אבל התצוגה מאד מרשימה״.

נודה שאנו נוטות להתעלם מתצוגות ראווה כאלו, אך השיחה הידידותית עוררה את סקרנותנו, והחלטנו לשתף גם אתכם קוראי ״מסעות בגארדרובה״ הנאמנים בתגובתינו לחברה שלנו.

צפייה בתצוגה כזו היום מעוררת תהיה, למה נועד מפגן קיטש ארכאי וחסר קשר למציאות של זוג המעצבים הנודע בוולגריות הקיטשית והיקרה של עיצוביו הפסאודו-איטלקים? הקשר בין המציאות שבה אנו חיים לבין האסקפיזים הדקדנטי שהתצוגה מציעה נראה לנו בעייתי. גם אם נחווה אותה בתור השראה של ״חלום מעל החיים״, בסופו של דבר התצוגה משעממת.

מבחינה אסתטית, מזה חמש שנים דולצ׳ה וגבאנה מתרפקים באופן ציני כמעט על איזו איטליה בדיונית, במסע שהם עורכים מדי שנה ביעדי תיירות יוקרתיים המהווים רקע אילם לתצוגת קוטור יקרה ועתירת משתתפים. אלו מקומות נופש שהיו פשוטים וחינניים בעבר הרחוק (קפרי, פורטופינו, נאפולי ואגם קומו) והפכו זה מכבר למלכודות תיירים יקרות הדוחקות את רגלי התושבים המקומיים, ומשמשים תפאורה דקדנטית וחסרת טעם לתצוגת קוטור שנועדה אולי לצילומי סלפי ויראליים ברשתות החברתיות.

מבחינה עיצובית, הבגדים עצמם נטולי אותנטיות והשראה ואין בהם הצדקה ברורה לבחירה בלוקיישנים האלה. לא ברור הקשר בין אגם קומו לפריטים כמו חליפת סאטן תכולה סטייל לואי ה-16 או שמלת תחרה שחורה ובאנלית, שתזכה ככל הנראה להעתקות זולות על ידי מותגי פאסט פאשן אותן ילבשו פאשניסטיות (ויש מי שיגידו קורבנות אופנה) מסין ועד תל אביב.בעידן שבו נשים עדיין נאבקות בדימוי מחפצן במדיה ובחיי היומיום, דולצ׳ה וגבנה מגישים לנו מראה של אישה/קישוט/חפץ, במבט מצועף מסולסלת במלמלות בשמלות נפוחות תחתית כאילו אנו חיים עדיין בארמונות ויוצאים כל ערב לרקוד בנשפים בסגנון שגם לפני מאות שנים היה נחלתם של קומץ אצילים בלבד. האסתטיקה הטבעית העשירה של אגם קומו נותרת אילמת לחלוטין, תפאורה עקרה ומנותקת.

מבחינה אתית, דולצ׳ה וגבאנה מתהדרים בסלוגן ׳מייד אין איטלי׳, אבל אין להם כל רצון לומר אמירה משמעותית על מצבה העגום של תעשיית האופנה והטקסטיל האיטלקית. בשנה שעברה הם ספגו ביקורת כאשר הציגו את הקוטור על רקע רחובות נפולי והתעלמו מהקשיים הכלכליים והחברתיים שמגדירים את החיים בעיר הדרומית. השנה, הם בחרו באגם קומו לחגוג את ה׳מייד אין איטלי׳ והתעלמו מכך שמרבית תעשיית הטקסטיל האיטלקי, שהייתה ממוקמת לא רחוק משם בצפון איטליה, נמחקה מהמפה בעקבות תחרות גלובלית וניהול כושל. אך הגישה הצבועה של שני המעצבים למורשת האיטלקית אינה חדשה. לפני ארבע שנים התפרסמה שערוריית מיסים שבה הם הורשעו בהונאת רשויות המס האיטלקיות על ידי רישום החברה שלהם במקלט מס בלוקסמבורג.

ברמה האישית, התקשנו למצוא בתצוגה מראה אופנתי בעל קשר כלשהו לחיי היומיום של האישה המערבית הממוצעת. אחת מעיתונאיות האופנה המובילות באיטליה כתבה שמדובר בתצוגה לעשירות בלבד. זה אולי היה נכון לגבי אופנת קוטור מאז ומעולם, אך אם בעבר הייתה תקווה שהסגנון והחזון ׳יטפטפו׳ גם אל מותגי האופנה העממיים יותר, הפעם אין כל חפיפה בין הבגדים על המסלול והלבוש של נשים ברחובות ערי העולם. המסר של התצוגה הוא מבט מכוון אל העבר, אל הדקדנטיות התיאטרלית. בעינינו, זה מסר שגוי עבור נשים עובדות, עצמאיות, ודעתניות ברחבי העולם שמייצגות עבורנו את הקהל האידאלי של תעשיית הבגדים. לכן, אנחנו מעדיפות להתעלם מתצוגות אופנה ראוותניות.

אולי כדאי להפנות את המבט חמש מאות שנים אחורה אל אמנות איטלקית קדם רנסנסית ופחות פופולרית  ולהביט אל ציורי נשים כמדונות ימי בנימיות. גם בתקופתן הציור נועד להציג אותן כמו שהתיחסו לנשים בתור דמויות לא שייכות למציאות היומיום, אבל עדיין מעודנות ומעוררת השראה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s