איטליה, יולי 2018.

כמו כל שנה, יולי בשיאו והימים החמים והארוכים מעייפים את יושבי המזגנים. גם שם בחוץ השמש קופחת וחומה אחראי על שינוי צבעי הנופים.

אלו הימים בהם אנשים מעדיפים את נופי הים הכחולים ומגע המים הקרירים על פני נופי ההרים והשדות אשר מצהיבים מיום ליום. הצמחים הירוקים מתייבשים ומשנים צבעם לחום, הפרחים קמלים ואת מקומם תופסים קוצים דוקרניים ויבשים.

גם באיזורים החקלאיים טרקטורים פעלתנים כבר קצרו את אחרוני שדות החיטה והותירו על הקרקע פלומה קצרה וזהובה. עליה מונחים גלילי ענק זהובים שנותרו להתייבש בשמש החמה. ממש כמו גן פסלים, משנים את פני הנוף עד שיאספו למתבנים.

החודש גם המטיילים לשבדיה הצפונית והקרירה המבקשים מעט מפלט מהחום. הם גילו את משמעות שינויי האקלים הגלובליים. יערות האורנים הרגילים לקור וללחות מי הגשמים הקייצים מתייבשים ועולים באש, לנוכח תופעה חדשה ולא מוכרת של מיעוט גשמים שמאפיינת את המזרח התיכון ודרום אירופה ועכשיו נודדת לצפון הרחוק.

אנו יצאנו השבוע למסע גילוי מפתיע. מרבדי שדות פרחים מרהיבים בשלל צבעים פורחים בהרים אי שם באומבריה שבאיטליה, היכן ששלגי החורף נמסים לאיטם באביב. רק בקייץ האדמה הקפואה מתחממת ומנביטה מחדש את זרעי הפרחים הרדומים, אשר פורחים בשיא תפארתם בשיא החום. ממש כאילו חזרנו אחורה לכמה שעות אל ימי שיא האביב.