מסע עם מעצבת אוכל

לונדון, מאי 2018.

רעיונות הם שם המשחק. אנחנו משתפות אתכם כל שבוע ברעיונות מעולמות אותם אנו חוקרות, רעיונות עכשויים והיסטוריים הנעים בין עיצוב, אופנה, אמנות, סגנון חיים, פוליטיקה. וגם, כמובן, אוכל. אנו מוצאות קשרים הדוקים בין תעשיית האופנה לתעשיית המזון כמו שסיפרנו כאן. יש קשר ברור בין עודף הצריכה המודרני לבין זהום הטבע ודילול משאביו: תובנה שהביאה אותנו בשנים האחרונות לייצר פחות קולקציות. גידול ירקות הוא עיסוק המעניק לנו מבט יותר ויותר מדויק על שינויי מזג האויר והחשיבה על הטבע סביבינו מתוך הנסיון שצברנו. ובכלל, גישתנו ההוליסטית מקשרת בין חומרי הגלם הטבעיים המשמשים אותנו ליצור הבגדים שאנו מעצבות (לחצו פה לפוסט על חומרי גלם), לבין האוכל שאנחנו אוכלות. הכל עולם אחד. לכן חשובה כל כך השאלה מי מייצר לנו את הבגדים, וגם ממה האוכל שאנחנו אוכלים עשוי.

איורים וצילום מתוך אוסף 2015 של אילנה אפרתי.

 

השבוע בעקבות הרצאה על עתיד האוכל במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ראיינו את המרצה, המעצבת ההולנדית מרייה ווגלזאנג. החשיבה שהיא מביאה מעניינת כי היא כמעצבת מוצר בוגרת אינהובן החליטה לא לפתח קרירה של עיצוב וליצר עוד מוצרים… אולי מיותרים. במקום זה, היא המציאה תחום חדש, עיצוב אכילה.

בשני העשורים האחרונים, מאז שסיימה את לימודיה בבית הספר לעיצוב איינדהובן עם המעצבת לי אדלקורט, היא מיצבה את עצמה כמעצבת מובילה בתחום האוכל, יוצרת חדשנית ופרובוקטיבית שרוצה לעצב לא רק את האוכל שאנחנו אוכלים, אלא בעיקר את האופן שבו אנחנו אוכלים אותו. היא התחילה לעסוק באוכל ואכילה כי בעיניה אוכל הוא אחד ההיבטים הבסיסיים ביותר של החיים האנושים: אוכל הופך לחלק מאיתנו, מהגוף שלנו. אך בקריצה היא מוסיפה שהיצירות שלה הן עיצוב קצר מועד – במהרה כל העסק הופך לחרא.. זה היה שמו של פרויקט שהיא הציגה בסלון העיצוב במילאנו עם תלמידיה מהחוג לעיצוב אוכל באיינהובן: תחת הכותרת eat shit היא הזמינה את המבקרים לחשוב שוב על האוכל שהם אוכלים, על הזמניות של העיצוב ועל האופן שבו אנחנו חווים את חווית האוכל.

בעיניה של מריה, עיצוב אוכל יהיה תחום משמעותי בעתיד, כי אנחנו לא באמת צריכים עוד חפצים מעוצבים. במקום ליצור עוד כיסא או מנורה, היא מעדיפה להשקיע את האנרגיות שלה במחשבה עיצובית על המוצרים ההכרחיים ביותר לחיינו, אוכל ושתיה. עיצוב אכילה הוא בעיניה חווייתי, אבל גם מעורר מחשבה: בהולנד היא ערכה פרויקט שבו מי ברז מערים שונות בוקבקו בבקבוקי זכוכית, והוגשו לאורחים בערב טעימת מים, בו השוו את הטעימים השונים של מי ברז ברחבי המדינה. מטרת הפרויקט הוא לעודד אנשים לשים לב שגם למים שיש להם בברזים יש טעם מעניין ומגוון, ולצמצם את צריכת המים המינרליים היקרים והמזהמים.

בשיחה עם מריה גילינו שאנחנו חולקים הרבה ערכים משותפים: לצרוך פחות, להתיחס לחומרי גלם בכבוד, להרחיב את ההבנה והתרבות של האוכל (והאופנה) ולמצוא את החוויה שהופכת את האוכל או הבגד לייחודיים עבורנו.

בביתה שבהולנד, מריה מגדלת פירות וירקות. אחד הפרויקטים החביבים עלינו בפורטפוליו של מריה הוא תכשיטי הירקות: כדי לעודד ילדים צעירים לאכול ירקות, היא הציעה להם מבחר גזרים, שורשים ומלפפונים שיכולים להפוך, בנגיסה, לצמידים, עגילים וקישוטים. הפרויקט נועד להראות שחווית האכילה משנה את הטעם וההעדפות שלנו, וכל פעולה יומיומית יכולה, עם כוונה, להפוך ל׳עיצוב׳.

photo credit: Marije Vogelzang

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s