לונדון, מאי 2018

עשרים שנה חלפו מאז שמעצב האופנה אזדין אלאיה החליט לנטוש את אור הזרקורים והפסיק להציג את יצירותיו בשבוע האופנה הצרפתי. אלאיה, שנולד בתוניסיה, הפך בשנות השמונים לאחד מבכירי מעצבי האופנה הפאריזאים, ונודע בכינוי le couturier, חייט העילית. יחד עם אחותו התאומה, חאפידה, הוא עבר לפאריז בשנת 1957, והחל ללמוד אמנות ולעבוד כחייט עבור בתי האופנה הגדולים, עד שפתח עסק משלו בשנות השמונים, ויצר בגדים שנועדו להלל את גוף האישה.

אייקונים תרבותיים כמו גרייס ג׳ונס, דפש מוד, טינה טרנר ומדונה לבשו חליפות ושמלות שעיצב לפי מידות גופן. למרות שהוא התחיל לייצר גם בגדים ready to wear, המומחיות של אלאיה נותרה תפירת עילית, לפי מידה והזמנה, בדיגום מדויק לכל לקוחה. הוא שיכלל ופיתח את אמנות החיוט והפך למודל למעצב אופנה מודרני, מעודכן אך בקיא בטכניקות הקלאסיות של החיוט.

ההצלחה העצומה של אלאיה בשנות ה-80 לא עודדה אותו להתרחב, לגדול ולהתפתח. הוא העדיף לעבוד בסטודיו שלו במארה בפאריז, ולהתמקד ביצירה המחויטת שהפכה לסימן ההכר שלו. כך, למרבה ההפתעה, בשנות התשעים הוא החליט לוותר על תכתיבי תעשיית האופנה. הוא הפסיק להציג קולקציות עונתיות בשבוע האופנה ולארגן תצוגות אופנה גרנדיוזיות ללקוחות ועיתונאים. במקום, הוא הציג את היצירות שלו בסטודיו, לקהל מצומצם של אמנים, מוזיקאים, וחברים.

אחרי מות אחותו התאומה, הוא מכר את העסק לפראדה, אך במהרה התעשת וקנה אותו בחזרה, כדי לשמור על עצמאותו. על אף ניסיונותיו להתרחק מהברנז׳ה, הוא נשאר המעצב של המעצבים, דמות מוערכת ליודעי דבר. בשנים האחרונות, מישל אובמה וקרלה ברוני היו בין לקוחותיו, כמו גם קרלה סוצאני האיטלקיה וליידי גאגא. אך הוא המשיך לעבוד שעות ארוכות בבית המלאכה הפריזאי, ושיתף פעולה עם יוצרים מתחומים שונים, כמו צילום, עיצוב, אדריכלות. כשמת, בשנה שעברה, הוא היה בעיצומה של עבודה על תערוכת רטרוספקטיבה במוזיאון העיצוב בלונדון, שמשלבת גם יצירות של חבריו הצלמים והמעצבים.

השבוע ביקרנו בתערוכה הזו, שמעניקה הצצה לאמנות של אלאיה, מעצב וחייט עילית. היכולת הטכנית האדירה שלו ניכרה בפריטים, שהוצגו בסדר נושאי ולא כרונולוגי. השמלות המורכבות שעיצב היו יצירת פיסול, ואלאיה התגאה בכך שהוא עצמו גזר אותן (בניגוד, למשל, לקרל לגרפלד שלדעתו לא החזיק מעולם זוג מספריים ביד). למרות סגנון ההצגה השמרני למדי, התערוכה מעניינת בזכות היופי של היצירות, שנראות על-זמניות. אין פה הסברים מעמיקים או פרשנות חדשנית אלא רק מבט חד אל האופנה של רב אמן יוצא דופן, שהיה לו אומץ לעשות מה שהוא רצה בניגוד לדרישות של ה׳תעשיה׳.