המסע האיטלקי

מילנו אפריל 2018

מסעותינו במילנו לא התמקדו רק באירועי הסלון, חדרי התצוגות, החללים האלטרנטיביים והוילות ההיסטוריות.

 

עושר המוצגים מציף וגודש את יכולת ההטמעה וההכלה האנושית והמבקר מאבד אט אט את כושר ההתבוננות והריכוז .

לכן התרעננו בתערוכות מעולמות מקבילים כמו התערוכה italiana שהתקיימה בפאלצו ראאלה (palazzo reale) והתמקדה בשלושה עשורים של אופנה איטלקית, 1971-2001 .

מוזיאון אופנה חשוב עדיין לא הוקם, למרבה הפלא, באיטליה, מרכז האופנה העולמי. אך תערוכות העוסקות וחוקרות היבטים ותקופות שונות בהיסטוריה של אופנה האיטלקית הוצגו במוזיאונים שונים ברחבי המדינה כמו תערוכת בליסימה ברומא (כתבנו כאן..) או תערוכת האופנה האיטלקית במוזיאון פיטי בפירנצה (כתבנו כאן).

איטליה מתמודדת זה שנים עם בעיות משילות. גם הבחירות שנערכו בחודש מרץ השנה לא הביאו להכרעה וגיבוש פוליטי: אחרי חודשיים עדיין אין למדינה ממשלה נבחרת. נראה שהבחירות רק העמיקו יותר את הבלבול ואת הנטייה לכיוון אנרכי-פופוליסטי, כפי שמוכיחה התחזקות מפלגות חמשת הכוכבים.

מפתיע שעולם התרבות האיטלקי מתקיים כמעט ביקום מקביל. בזכות שמירה על רצף של תערוכות, סלונים ופסטיבלים, ממשיכה להתקיים מסורת תרבות האופנה והעיצוב שמנצחת את הבעיות הפוליטיות.

לשכות המסחר של האופנה בעיר הן הגוף היוזם של שבוע האופנה מילנו. אותו הארגון גם אחראי על התערוכה על האופנה שראינו, החושפת בפני המבקרים הרבים שפקדו את מילנו לרגל אירועי סלון העיצוב את עיצוב האופנה האיטלקי כחלק אינטגרלי מהעיצוב .

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

התערוכה למעשה ״מסתכלת על איטליה באמצעות האופנה״. האופנה היא ראי החברה, הפוליטיקה, האמנות, הארכיטקטורה שמחברת בין המקומי והגלובלי. מעצבים מובילים כמו ארמני, פארדה, גוצ׳י, אלברטה פרטי, אטרו, בנטון ודיזל חושפים את המראה המגוון של האופנה האיטלקית לאורך השנים.

שנת 1971 נבחרה כשנה מייצגת של התגבשות האופנה אחרי מלחמת העולם השניה. אז החל המעבר מאופנת עילית לאופנה נגישה, כשהמעצב אלביני בחר לקיים במילנו בפעם הראשונה את התצוגה שלו. שנה זו גם נחשבת שנת שחרור האישה באיטליה, בזכות חוק הגירושים האזרחיים, שנכנס לתוקפו בדצמבר 1970. באותו עשור, בשנת 1978, נחקק לראשונה חוק שאיפשר לנשים איטלקיות לעבור הפלה. השינויים האלו היו מהפכה אמיתית לא רק בחיי הפרט של הנשים אלא גם בתפישה של הכוח הפוליטי והציבורי שלהן. סיום התערוכה בשנת 2001 גם אינו מקרי: אסון התאומים היה לדעת האוצרים נקודת מפנה חשובה גם באופנה האיטלקית, עם השינויים הגיאופוליטיים ותחילת עידן הגלובליזציה הכלכלית והתרבותית.

התערוכה לא מתקדמת בסדר כרונולוגי אלא מספרת סיפור דרך מספר נושאים משמעותיים. המוצגים מציעים להבין את האופנה
דרך מושגים כמו דמוקרטיה, באזאר, זהות, מקום, מקומיות, גלובליות ומיתוג: מושגים שחודרים באחרונה גם לשיח המקומי שלנו כאן בישראל. התערוכה מראה היטב את המורכבות של עולם האופנה, את ההשראה אך גם את הקשיים, ובעיקר את הדיאלוג המתמיד בין החברה למעצבים, בין המפעלים לצרכנים, בין סטייליסטים לאמנים, בין האסתטיקה של איטליה לבגדים שהמעצבים שלה יוצרים.

עם ציון שבעים שנים למדינה, האופנה יכולה להיות ראי להתפתחות התרבות והחברה בישראל. בקרוב יופיעו ויעלו לדיון הנושאים האלה גם בתערוכה חדשה לציון שבעים שנות אופנה במוזיאון ישראל אשר תפתח ביוני הקרוב: יש למה לצפות! ובינתיים אפשר לצפות באתר התערוכה ממילנו, שמעניק הצצה למי שלא יכול לבקר במוזיאון עצמו.

צילומים: אילנה אפרתי ומתוך התערוכה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s