מסע אל גוף האישה

תל אביב מרץ 2018

על רקע ניצני הפריחה האביבית, צוין השבוע יום האשה הבינלאומי. למרות שהחברה המודרנית נראית מתקדמת ופמיניסטית, עוד לא התבטל הצורך במחאות ציבוריות להגנה על זכויות הנשים. קמפיין me too שחשף את הניצול בעולם הקולנוע והבידור הוא רק דוגמא אחת לשינוי המחשבתי והחברתי לגבי הנורמות המקובלות. קמפיינים דומים בטח עוד יצוצו בתחומים אחרים: באוניברסיטה, בפוליטיקה ועוד. ההישגים האדירים של הקמפיינים האלה לא מסתכמים בהעמדה לדין של מי שפשע, ניצל והתעלל בנשים. השינוי המשמעותי ביותר הוא מנטלי: אם לפני מאה שנה, נשים בריטיות נאלצו להרעיב את עצמן כדי לקבל את זכות ההצבעה, היום קשה לדמיין חברה מערבית בה רק גברים בעלי נכסים יכולים להשתתף בבחירות הדמוקרטיות. החודש, חגיגות לציון מאה שנים (בלבד!) של זכות ההצבעה לנשים באנגליה היו הזדמנות להזכיר לכולם עד כמה המצב הקיים אינו מובן מאליו.

מחוץ לשבוע האופנה בלונדון הפגינו החודש נשים בבגדים תחתונים, במחאה נגד האשליות שמוכרת תעשיית האופנה. היופי אינו תלוי במידת הגוף, הן טענו. בשנים האחרונות, נשים מבוגרות, לא שדופות, נשים ׳אמיתיות׳ ולא דוגמניות החלו לככב בקמפיינים, ואצלנו גם בשבוע האופנה הבא (נקווה שזה לא עוד טרנד חולף).

לא מספיק להתלות בכל אותם סמלים, הצהרות, סיסמאות ואפילו קמפיינים חשובים כמו me too. לכל אחת יש כוח לשנות את האופן שבו היא רואה את אידאל היופי, לבחור לא לתת כוח לטרנד, לבחור לעמוד נגד אפליה וניצול.

ההתנגדות למוסכמות החברתיות יכולה לבוא לידי ביטוי גם בחירות המחשבתית שמבטא צילום אוסף בגדים על נשים ׳רגילות׳ ולא דוגמנית מקצועית. לפני שנים, כשאילנה הפיקה קטלוג המבוסס על צילומי לקוחות, היא ויתרה על היתרון המקובל בצילום של דוגמנית מקצועית ומוכרת, שסביר שתוביל את הקמפיין להכרה ותבטיח סיקור אוהד. לבחירה כזאת יש מחיר: הצילום לא זכה לסיקור בעיתונות בתואנה שזה אינו ״צילום אופנה״.

מאז דברים השתנו ויש בידינו הזדמנויות רבות נוספות לבטא רעיונות מחוץ לעיתונות המודפסת. המונופול של התקשורת המסורתית התערער, ויש לכך גם יתרונות, כמו האפשרות לאתגר את הדרך שאנו מבינים ושופטים יופי ואופנה, בלי ׳שומרי סף׳ תקשורתיים.

אבל עוד ארוכה הדרך שנשים צריכות לעבור להשתחרר מהתכתיבים, ולהיות חופשיות לחלוטין בגיבוש זהות אישית כרצונן. הלבוש הוא כמובן עוד היבט מהזהות הזאת, שכל אחת יוצרת לעצמה מדי יום בדיאלוג עם הסביבה.

השבוע נפתחה בגלריית החווה בחולון תערוכה שנקראת ׳אקסטרה לאב׳ ועוסקת בדימוי הגוף והיופי הנשי (עד אפריל 2018)

בתערוכה אילנה מציגה “לוח השראה ״מורכב מצילומי שחור לבן דקומנטרי, המציג את דימוי האשה  באופן מגוון, אנושי, לא מתנשא ולא בלתי מושג המאפיין את תפיסת עולמה כמעצבת אופנת נשים בישראל.

 

אילנה כותבת על המיצג:

דימוי האישה בעבודתי מייצג מחקר וחיפוש שהעסיקו אותי במהלך שלושים וחמש השנים האחרונות בנסיון לאפיין דמות נשית מקומית/ישראלית שאיננה מייצגת אידיאל יופי לא מציאותי ומתסכל כמקובל בעולם האופנה הממוסחר העושה שימוש ציני בנשים בגיל צעיר מאוד בעלות רזון לא אנושי ולרוב במראה צפון אירופאי/בלונדיני כמו דוגמניות פופולריות ידועות. בנוסף לא עשיתי שימוש במניפולציות דיגיטליות מקובלות (כמו פוטושופ שלאחרונה יצאו מחוץ לחוק).

מתחילת דרכי כמעצבת צעירה הבחירה בנשים רגילות, לא ״מקצועיות״ לדגמן את בגדי הייתה יותר מהצהרה חתרנית ופורצת דרך.

בשנת 1987 דגמנה רונית אלקבץ הצעירה את האוסף הראשון.

בשנות התשעים בחרתי לקוחות בנות גילאים שונים משלושים ועד שישים ללא איפור ופילטרים מעלימי קמטים כמקובל.

בשנות האלפיים צילמתי את אוספי האופנה עם שחקנית, עם מלצרית אנונימיות שפגשתי בבר או עם אמנית מתוך קהל לקוחותיי ובהמשך אף ליהקתי את צמחי הגינה כ״מודל אנושי״ לצילום אוסף מעילים חורפי.







4 תגובות ל-“מסע אל גוף האישה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s