וינה, 2018.

בסוף שנות השבעים התקיימה במוזיאון תל אביב תערוכה שהייתה בעיני (אילנה) מיוחדת מעוררת השראה וחדשנית מאד. בתערוכה הוצגו עבודות ציור, מודלים של ארכיטקטורה וסרט וידאו ובה נפרש חזונו ועולמו הקונספטואלי האישי והאמנותי של האמן הוינאי האוונגרדי הונדרטווסר.

תפיסת החופש והרעיונות שנבעו מהטבע והאקולוגיה שהייתה עבורו דרך חיים אישית נחשפה בסרט וידאו בו נראה האמן מתבודד עירום ביערות ובהם פלגי מים צלולים זורמים כשהמצלמה עוקבת אחר הצורות שהמים משרטטים, מהם נבעו צורות הספירלות הצבעוניות שמילאו את בדי ציוריו.

מתוך ראייה ריאלית עתידית חיפש הונדרטווסר תשובות אקולוגיות לחיים חסרי הטבע בערים הגדלות שהלכו והצטופפו במערב.

המחשבה והחזון על הטבע כחלק אינטגרלי בתכנון האורבני נראה דמיוני ומעורר השראה, כמו הרעיון של הגגות הירוקים והצמחייה הגולשת ומכסה את קירות בניני הקומות העירוניים. החזון הזה הקדים בהרבה את השיח האקולוגי והירוק שהחל לצוץ בשנים האחרונות בעולם והשפיעה על עבודותיו של הארכיטקט האיטלקי סטפנו בוארי או תכנון עיר יער בסין.

ביקור בוינה החודש הוביל אותנו לבית של הונדרטווסר שנמצא בשכונה שקטה ובורגנית בוינה, הרחק מארמון הקיסר ומבתי הקפה המפוארים. הוא נולד בוינה לאם יהודיה בשנת 1928, וגדל בעיר כקתולי תחת המשטר הנאצי. הבנין שעיצב הוא חלק משכונת פועלים במזרח העיר.

אי אפשר לפספס את המבנה הצבעוני, המשונה למראה: אין בו אף קו ישר. ביתו של הונדרטווסר הוא מחווה לטבע, בו כל קו מתעקל קלות. אם הקו הישר הוא יצירה אנושית מובהקת, הקו העגול הוא סמל לטבע החי, הצומח והמשתנה ללא הרף. במרכז הבית יש מזרקה, ממנה נובעים ומבעבעים מים קרירים, ומעליה צומח עץ המטפס במעלה המדרגות אל קומות המגורים.

הרצפה גם היא לא ישרה: האדם המשוטט בבית מרגיש קצת כאילו הוא בסירה בים, העולה ויורדת בגלי האוקיינוס. זו אינה בחירה מקרית: בעל הבית גר באוניה לתקופות ארוכות בחייו, ואף מת על סיפונה של הספינה ׳המלכה אליזבת השניה׳.

ביקור חטוף בביתו של הונדרטווסר מבהיר שהאמן הוינאי, שאימץ לעצמו זהות ואזרחות ניו זילנדית, הוא יוצר אוטודידקט יוצא דופן ורב פעלים. בלי שלמד מעולם אמנות באופן רשמי ומסודר, הוא היה צייר, אדריכל, צלם, מתכנן ערים ובולאי: יוצר רב תחומי. הוא זכה לפרסום בתחילה בזכות ציורים עם מוטיב חוזר של ספירלה צבעונית, שמזכיר מעט יצירות של הצייר הוינאי הנודע גוסטב קלימט. אך בהמשך דרכו השבלול-ספירלה התפתח לאמירה משמעותית יותר על הצורות של הטבע, ועל האופן שבו האמן יכול – וצריך – להציג אותן בעבודתו.

הוא היה בעל משנה ברורה בנושאי אסתטיקה, פוליטיקה ואקולוגיה. הוא תיכנן ישובים בהם הבתים נחבאים בתוך גבעות ירוקות. הוא עיצב תחנת מיחזור פסולת בוינה וצבע אותה בכל צבעי הקשת. הוא תיכנן מזרקה ביפו ותרם לייעור הנגב. הוא תיכנן דגל חדש לניו זילנד, המבוסס על צורת גל בהשראה מאורית, שנקרא דגל הקורו ואומץ על ידי תושבי ניו זילנד הילידים שראו בדגל המדינה הרשמי סמל לאימפריאליזם. הוא עיצב גם דגל חדש לשלום במזרח התיכון, המשלב בין מגן הדוד התכול לסהר האיסלמי הירוק. העיצוב היה בעיניו כלי פוליטי. אם בתחילה נראה היה שהאמנות יכולה לשמש גשר בין עמים, לדעתו, אחר כך הוא החל להשתמש באמנות ובסמלים ויזואליים כדי להדגיש את הייחודיות שהוא ראה בכל לאום. לכן, הוא התנגד לתקנות של האיחוד הארופי שרצו לאחד את כל לוחיות הרישוי למכוניות ברחבי היבשת, וביטלו את הלוחיות האוסטריות השחורות. משום מה, ההחלטה הזו הייתה בעיניו שגויה מבחינה אסתטית: הלוחיות הלבנות לא הביעו את המאפיינים הלאומיים המיוחדים של התרבות האוסטרית, שהלוחיות השחורות סימלו. לא תמיד הקמפיינים שלו נראו הגיוניים ונהירים, אך הם היו חלק בלתי נפרד מהיצירה האמנותית שלו.

בניו זילנד, אליה עבר בשנת 1975, הונדרטווסר גילה את הטבע מחדש. היערות והים היו מקור חדש להשראה בשבילו, והוא בחר לגור בהרמוניה עם הטבע. נראה ששם הוא מצא דרכים חדשות ליישם את החזון שלו למגורים בטבע, שקודם לכן בא לידי ביטוי בתיכנון בתים עם גג דשא, או גנים בתוך הבית. גם ונציה, המשתקפת בלגונה, הייתה השראה חשובה בשבילו.

המבנים של הונדרטוואסר הקדימו את זמנם בדיון החדשני על הקשר בין אמנות לטבע, ועל היכולת של האמן להביע מחאה פוליטית ואקולוגית דרך היצירה.

צילומים: אור רוזנבוים, ויקיפדיה ומוזיאון הונדרטווסר בוינה.