מסע אופנתי בין קופנהגן לפאריז

קופנהגן, דצמבר 2017.

המוזיאונים הגדולים בערי העולם מתהדרים בשנים האחרונות בתערוכות גדולות על אופנה. מעצבי אופנה נוצצים כמו דיור, איב סן לורן, בלנסיאגה, ואלכסנדר מקווין זכו לתערוכות רטרוספקטיבה עשירות ומעניינות. ארמאני, גוצ׳י, פרגאמו ולואי ויטון כבר פתחו לעצמם מוזיאונים מושקעים ומפוארים שמאדירים את המותג. אין ספק שהרנסנס של עולם האופנה במוזיאונים נובע גם מאינטרסים עיסקיים, של בתי האופנה המחפשים מעמד תרבותי מחד, ושל המוזיאונים המחפשים קהל רוכש כרטיסים מאידך. ואכן, השמות המפורסמים משכנעים חובבי אופנה רבים להתייצב במוזיאונים גדולים וקטנים כדי לראות בגדים היסטוריים, נדירים ומרשימים.

בחודש שעבר כתבנו על תערוכת האופנה במומה בניו יורק, שמנסה (בהצלחה חלקית) לצאת נגד הטרנד של תערוכות אופנה שמציגות את המעצבים כסלבריטאים. אך דווקא בקופנהגן גילינו מוזיאון שמצליח להתחקות אחר ההיסטוריה של העיצוב בלי ליפול למלכודת ההערצה העיוורת של מעצבי האופנה ה׳גדולים מהחיים׳.

מוזיאון העיצוב של דנמרק שוכן במבנה רחב ידיים בקופנהגן, לא רחוק מבית האופרה המודרני של העיר. המוזיאון הגדול, שצורתו מרובעת סביב פאטיו ירוק, מציג מגוון תערוכות קבועות על ההיסטוריה העשירה של העיצוב הדני (שנחשב בקופנהגן לדרך חיים), לצד תערוכות מתחלפות. בביקורנו הוצגה תערוכה על ההשפעה הגדולה של תרבות יפן על העיצוב הדני, תערוכה על המעצב והאדריכל אלבר אלטו, וגם תערוכה מרתקת על מעצב אופנה דני שהיה פעיל בפאריז של שנות השמונים, ושמו אריק מורטנסן. הוא נולד בדנמרק בשנת 1926 ועבר לפאריז בגיל 16. במשך עשורים ארוכים הוא היה יד ימינו של פייר בלמיין מעצב האופנה הנודע, ועם מותו הפך בשנת 1982 המנהל האומנותי של בית האופנה בלמיין. אך קשה לומר ששמו ידוע ומוכר לחובבי אופנה היום. התערוכה מספרת עליו כמעצב צנוע של שמלות אקסטווגנטיות שסירב לפתוח בית אופנה הנושא את שמו והעדיף לעבוד מאחורי הקלעים, בייסודיות, הקפדה, דיוק ומקצוענות. התערוכה עודדה אותנו לחשוב על הזיכרון הסלקטיבי וההפכפך של ההיסטוריה של האופנה, לא תמיד מציג את העבר כשהיה ומעניק חשיבות רבה למעצבים ׳מחוברים׳ לאליטות, לתקשורת ולפרסום.

אמנם סגנון העיצוב של מורטנסן אינו כוס התה שלנו, אך הוא מיצג נאמנה את השאיפות של עולם האופנה הפריזאי של שנות השמונים, ליצור דמות נשית גדולה מהחיים, מרשימה ודרמטית, בהשראה ימי ביניימית ובהשקעה מרשימה בחומרי גלם איכותיים וברקמות מורכבות. סגנון העיצוב שלו עומד בניגוד מוחלט לאורח החיים הפרטי שלו, נחבא אל הכלים ונמנע מכל גילויי סלבריטאות. מבחינתו, המשמעות של המונח הוט קוטור, תפירת עילית, היא יצירת שמלות עוצרות נשימה אך גם אלגנטיות ומדויקות. מעניין שמורטנסן כמעט נשכח כיום. בוויקיפדיה יש לו רק ערך קצרצר בדנית, ולא באנגלית. הוא לא זכה לתשומת הלב שקיבל אוסקר דה לה רנטה שהפך למעצב של בלמיין שלוש שנים אחרי שמורטנסן פרש בשנת 1990. התערוכה הנאה בקופנהגן מזמינה לחשוב מחדש על ההפכפכות של הזיכרון בעולם האופנה, ולאזן את הנהיה אחרי סלבריטאים עם הבנה מעמיקה יותר של ההיסטוריה של העיצוב.

תגובה אחת ל-“מסע אופנתי בין קופנהגן לפאריז

  1. פינגבק: מסע שנתי – שבע שנים למסעות בגארדרובה | מסעות בגארדרובה·

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s