ניו יורק, נובמבר 2017.

המסע השבועי לקח אותנו לטיול שורשים בניו יורק וניגריה בעקבות שתי משפחות מדומיינות של ציירת צעירה אחת, ושמה טוין אודוטולה (Toyin Odutola). היא נולדה בניגריה בשנת 1985, אך מגיל חמש גרה עם משפחתה בארצות הברית. עכשיו, תערוכה חדשה של ציוריה מוצגת במוזיאון וויטני בניו יורק, ובה היא מתחקה אחרי בני שתי משפחות אריסטוקרטיות בלאגוס שבניגריה, ומציגה אותן לקהל בציורי פסטל בגודל אמיתי. אך המשפחות האלה אינן קיימות במציאות, ואודוטולה אינה ציירת החצר שלהן, אלא אמנית שמנסה לדמיין את ההיסטוריה של אפריקה אלמלא הכיבוש הקולוניאליסטי, וגם להמציא לעצמה שורשים במדינה שממנה הגיעה.

הציורים של אודוטולה מתאפיינים בחוש אופנה חד. היא מציירת בצבעי פסטל ועפרון, והטכניקה הגרפית שלה מדגישה את סגנון הלבוש האלגנטי אך לא מתאמץ של מושאי הציור המדומיינים. האריסטוקרטים האפריקאים שואבים השראה מלבוש הדאנדי הבריטי, אך גם מתרבות המוזיקה השחורה האמריקאית, ומההדפסים הצבעוניים של הטקסטיל הנפוץ בחלק ממדינות אפריקה. היא מדגישה גם את הצבעים העמוקים של העור השחור, את העומק והמרקם שלא זוכים, לדעתה, ליחס ראוי בציור. היא רוצה לשבור את הרעיון שהלבן הוא הסטנדרט והשחור הוא יוצא הדופן.

התערוכה משכה את תשומת הלב של עיתונות האופנה הניו יורקית. בווג כתבו שהסגנון של בגדי האנשים המצוירים הוא על זמני אך גם עכשווי באותה העת. השילוב בין נופים כפריים בציורים לבין ברוטליזם ארכיטקטוני גם נראה לכתבי ווג לא סביר. אך אולי דווקא האמנות יכולה לשחרר את האופנה ממגבלות הטרנד ולהציג פרשנות אישית של סגנון לבוש של אנשים שההיסטוריה מנעה את קיומם. בעיני הציירת, הדימיון יכול לשחרר את הצופים בתערוכה, ואולי גם את המתלבשים ברחובות, מעריצות הטרנד, ההיסטוריה וההגמוניה של עולם האופנה. כך כל אחד יוכל להמציא סגנון אישי, ולדמיין עולם חדש.