מסע לאופנה המודרנית

ניו יורק, נובמבר 2017.

החודש ביקרנו בתערוכה חדשה במוזיאון מומה בניו יורק המוקדשת לאופנה. בניגוד למוזיאונים רבים אחרים כמו המטרופוליטן בניו יורק, שכבר העניקו לאופנה מקום לגיטימי כחלק מעולם היצירה האנושי, במומה לא הוצגה תערוכה על אופנה מזה שבעים שנה. נראה שהגיע הזמן לתת גם לאופנה תשומת לב, והפעם התערוכה מתיימרת לסקור את פריטי האופנה האייקוניים בהיסטוריה המודרנית. הנושא העיקרי הוא, אם כן, הבגדים עצמם ולא המעצבים שמאחוריהם. בכך האוצרים מבדילים את התערוכה מרוב תערוכות האופנה המציעות רטרוספקטיבה של מעצב דגול (כתבנו כאן על איב סן לורן, מקווין ובלנסיאגה, בין היתר). 

אמביציות גדולות מניעות את התערוכה. למעשה, התערוכה מציעה ׳קנון׳ של עולם האופנה, אוסף של הפריטים החשובים ביותר בהיסטורית עיצוב האופנה בעולם המודרני. איך מחליטים מה לכלול בקנון של האופנה הגלובלית? מה חשוב ומשמעותי, ומה יכול להשכח? איזו אנקדוטה היסטורית צריך לספר על כל פריט כדי להפוך אותו למעניין, משמעותי אך לא משמים (אחרי הכל, מדובר רק בפיסת בד!)?

האופנה מגיעה מאוחר לחגיגת בניית הקנון: באמנות, בספרות ובמוזיקה יש מוסכמות ברורות יותר לגבי מה ׳חשוב׳ ומה לא. למעשה, תנועות כמו ארס פואטיקה בארץ קמו כדי להתנגד לקנון הספרותי, וליצור אוסף חדש של יצירות שנחשבות למשמעותיות בתרבות הישראלית. בעולם האופנה, הקנון עוד גמיש, לא ברור וסובייקטיבי מאוד. בסוף התערוכה מחכה למבקרים טבלה עצומת מימדים שממקמת כל אחד מהמוצגים ביחס להשפעתו על התרבות ועל ביטויי כוח. אך הצורך של האוצרים להצדיק את הפריטים שנבחרו הופך את הבחירה למאולצת. המאמץ של אוצרי התערוכה להחליט מה הם הפריטים שעיצבו את עולם האופנה ראוי להערכה בזכות האמביציוזיות, אך גם נידון מראש לכישלון. אנחנו חיים בעידן של ניפוץ ולא של בניית קנונים.

בין הפריטים המשמעותיים בעולם האופנה המודרני אפשר כמובן למצוא פריטי הלבשה תחתונה, ג׳ינס וטי שירט, וגם כיפה, סניקרס, חליפה גברית וחצאית מיני, חולצת לקוסט, חליפת ספארי, מכנסי חאקי וגם שמלה שחורה קטנה וז׳קטים גבריים של דונה קארן, שמקבלת תשומת לב נרחבת (שלא הייתה מוענקת לה בתערוכה אירופאית). לצד הפריטים המערביים אפשר לראות גם לבוש אפריקאי, שממלא את תקן הלבוש האתני האופנתי, שנראה מעט מקרי ומאולץ (מענין איך היתה נראית תערוכה כזו בפאריז או במוזיאון יפני, או מקסיקני, או הודי, לדוגמא). התערוכה מתמקדת בפרטי צריכה זמינים לקהל האמריקאי, ולא בלבוש יוצא דופן לעשירים ומלכים. אך התוצאה היא מסע בין בגדים אוונגרדיים מאוד לבין כאלו שנראה שנשלפו בבנאליות מארון בגדים של כמה דורות של ניו יורקרים שוחרי טרנדים. מה הקשר ביניהם, מלבד המדיום?

שני אלמנטים מהותיים חסרים בתערוכה כדי להעביר אותה מעולם הצרכנות לעולם היצירה האנושית: המעצב והיצרן. הידע האנושי, היצירתיות והיכולת הטכנית נעלמו לחלוטין מהתערוכה. בסופו של הביקור, התערוכה מסתפקת במבט מיינסטרימי, מהיר ושטחי על האופנה, חוויה שהיא בהחלט מהנה אבל לא בהכרח מרחיבה את אופקי המבקרים לגבי הערך של האופנה ומקומה בתרבות ובמוזיאון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s