מסע בין אוכל מהיר ואופנה איטית

ירושלים, נובמבר 17
השבוע בערב סתיו חמים ולא אופיני לירושלים שוחחתי עם קהל מוזמנים על הקשר בין פאסט פוד לפאסט פאשן.
המחשבה על השיחה הזו נולדה בקיץ כאשר פנו אלי עורכי התוכן של פסטיבל מסעדות פתוחות בירושלים להשתתף ולדבר על האופן בו אני רואה את ההקשרים בין עולמות האופנה והמזון, שניהם עולמות עתירי צריכה.
התחלתי את המחשבה עם המצלמה. במשך חודש אוגוסט יצאתי כל בוקר אל הגן ובחרתי ירק או פרי אותו שדכתי אל בגד מתוך המלתחה הפרטית שלי ויצרתי אימג' אחד ביום.
הבגדים מייצגים את ההעדפות האישיות שלי מתוך האוספים השונים שעיצבתי במהלך השנים 1987-2017.
הצילומים איירו את השיחה והעבירו את השקפת העולם שלי שמתמקדת באורך חיים איטי, המעטה בצריכה, התמקדות באיכות על פני כמות ומחשבה על האקלים ועל מחזוריות הטבע .
צילמתי תפוחים מזן עתיק שאני מגדלת בחצר. הם קצת פגומים לא אחידים ולא סמטריים וממש לא דומים לתפוחים הסמטריים מהזן המוכר בסופרמרקטים. ככה חולצת הפשתן שלי מתקמטת ומתיישנת באופן טבעי ובסוף דרכה אחרי שנים רבות אשליח אותה לערמת הקומפוסט בחצר והיא תשוב את האדמה.
אבל מה קורה היום, כאשר תרבות הפאסט פאשן השתלטה על החברה המערבית ומשדרת לנו מסרים מעוותים?
תרבות האופנה המהירה מכתיבה לנו שיטה: קונים בגד זול שזורקים כל כמה חודשים כדי לקנות אחד חדש באיכות גרועה.
איך קורה שבגד יותר זול מארוחה במסעדה? מי מייצר אותו? למה באסיה עובדים אינם זכאים לזכיות עובדים ממש כמו בתל אביב?
המטרה היא שהפשניסטית בתל אביב, פריס וניו יורק תמלא שקיות (שעשויות פלסטיק וצפות כמו איים באוקינוסים) בעוד ועוד פריטים זולים עשויים מחומרי גלם מלאכותיים שאינם מתמחזרים.
איך כל אחד מאיתנו הצרכנים לוקח חלק בסחרחרה הזו?
דברתי על מה קורה לאוקינוסים כאשר אנחנו מכבסים בגדים סינטטיים כמו אימוניות מפליס שמשילות פלומה של חלקיקי מיקרופלסטיק שנשטפים אל הים ושבים אל הצלחת שלנו בתוך הדג שאנחנו אוכלים. כמה זה רומנטי לראות שף בטלויזיה מפזר מלח ים שנאסף באופן ידני לחופי האוקינוס בנורמנדי: אבל הנה המחקרים מגלים לנו שגם במלח הזה יש פלסטיק!
עוד דיברתי על האופנה כמזהם הסביבה השני של כדור הארץ אחרי הדלקים. שימוש בכימיקלים לדישון והדברה בגידול כותנה הוא בעייתי ממש כמו ההדברה והמזון המזוהם שאנו צורכים. תעשיית האופנה דורשת זיהום מקורות מים נהרות ואוקינוסים בארצות העולם השלישי מכימיקלים וחומרי אשפרה שאסורים במערב (גורם כלכלי משמעותי בהוזלת מוצרי טקסטיל). עודף סחורות, עודף קניה של מוצרים שאינם מתכלים וזיהום אויר כתוצאה משינוע סחורות ממרחקים, כל אלה מאפייניים את האופנה המהירה.
חומרי גלם הם עוד חיבור מרתק בין אופנה למזון. הזכרתי את תנועת סלאו פוד האיטלקית שראתה את הנולד כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת והקדימה ויצרה מודעות לגידול המקומי ולמגדל הקטן לעומת התאגיד. התנועה נתנה משמעות למושג לוקאלי ממש כמו שאני מעצבת בגדים תוך כדי בחירה אתית ומוסרית, מייצרת מעט בתל אביב ומתמקדת רק בחומי גלם טבעיים ומתמחזרים.
 

4 תגובות ל-“מסע בין אוכל מהיר ואופנה איטית

  1. השימוש בצילום כמוביל את תכני ההרצאה קסם לי מאוד. אהבתי במיוחד את החיבור בין החולצה הלבנה לענבים, ציורי במיוחד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s