לורנס, קנזס, נובמבר 2017.

השבוע עיסוקינו לקחו אותנו למחוזות רחוקים, אל עיירה הממוקמת בטבור ארצות הברית, במרכז המדינה. למרות המיקום הגיאוגרפי המרכזי, קנזס נחשבת לחלק ממדינות הדרום, מדינות חגורת החלודה, המיד-ווסט הידועות בערבות רחבות הידיים והתרבות שמרנית. המדינות האלה נקראות גם פליי אובר כלומר חבלי ארץ שאנשים רואים מהמטוס בדרכם מהחוף המזרחי לחוך המערבי בחזרה, אך איש לא עוצר לבקר בהן.

העיירה לורנס, בת 100 אלף תושבים, נחשבת ויוצאת דופן בסביבה התרבותית והפוליטית. אולי  בשל כך בשנת 1917 החליטה הפילנטרופית האמריקאית סאלי קייסי תייר לתרום את אוסף האומנות והקראפט העצום שלה (7000 פריטים!) לאוניברסיטת קנזס שבלורנס. תייר גרה בקנזס סיטי, עיר קרובה ששוכנת במדינת מיזורי השכנה. אך קנזס סיטי  נראתה לה קרתנית, שמרנית ומכוערת. לא אכסניה ראויה לשכיות המחמד שלה.

השנה האוסף של תייר חוגג מאה. המוזיאון התרחב וזכה לשיפוץ מקיף לכבוד המאורע. ביקור בתערוכה מן האוסף מעלה תהיות על הדרכים שבהן אוסף פרטי המבוסס  על טעם אישי יכול להפוך לנחלת הכלל במוזיאון. תייר תרמה מעל 7000 פריטים למוזיאון, שאספה במשך כעשור מאז מות בעלה בשנת 1907. היא ניצלה את ההון שירשה לטייל בעולם, במקסיקו, קוראה, יפן, בגואטמלה ועוד, והביאה משם מבחר עצום של פריטי אמנות ומוצרי עבודת יד מקומיים.

תייר הייתה אישה אמידה בעלת טעם אישי ברור. אך מה הופך את האוסף שלה לראוי למוזיאון? האוצרות של האוסף תלויה, כנראה, רק בטעמה האישי. היא בחרה דברים שמצאו חן בעיניה ולא בגלל ערכם הכלכלי. ההיגיון המוביל היה הטעם האישי. האוסף שלה כולל הרבה פריטי טקסטיל ורקמה ברמה גבוהה מאוד מכל העולם, ולכן מעניין לחובבי הז'אנר. 

האם זה מספיק כדי ליצור מוזיאון קוהרנטי, משפיע ומעניין? 

   האוסף הוא 'גולמי' וכדי לתת לו משמעות צריך להוסיף ממד  מחקרי שמלמד אותנו משהו על המקור או היצירה של הפריטים. אפשר לראות במיצגים מגוון של יצירות יפות אך חסרות חוט מקשר מעבר לאישיות של האספנית.

 אבל בעיני האוצרת הראשית דווקא הקשר האישי מעניק למוזיאון את סיפורו הייחודי, סיפורה של אישה אחת שהשתמשה בכסף שבעלה צבר בעסקים כדי לקרב את היופי של היצירה האנושית ברחבי העולם אל אנשי הערבות העניות של קנזס. בניגוד לאוסף של קטלז יארד בקיימברידג (עליו כתבנו כאן) תייר לא התמקדה באמנות, אלא פשוט אספה את כל מה שיפה בעולם, וכך נתנה ביטוי לקראפט, ליצירה נשית, לעבודת יד ולטקסטיל, שבעבר לא הגיעו למוזיאון, ובטח שלא לקנזס.