אנגליה, אוגוסט 2017.

מהי המהות של הסגנון הבריטי? איך מעצבים בית וגן בסגנון אנגלי טיפוסי? השבוע יצאנו למסע באחוזה בריטית כפרית של לורד פיירהאבן, שעיצב ותיכנן אותה כפנטזיה על הסגנון הבריטי המושלם. האחוזה, Anglesey Abbey, היא היום חלק מרשת הפארקים הלאומיים הבריטיים. לצד הבית רחב הידיים, משתרע פארק ירוק, ובו יער, נחל וגם תחנת קמח פעילה.

לורד פיירהאבן לא היה האציל הבריטי הטיפוסי. הוא נולד בסוף המאה ה-19 בפיירהאבן שבארצות הברית, ושמו המקורי היה אורבן האטלסטון ברוטון, Urban Huttleston Broughton. אביו היה מהנדס בריטי שפגש בארצות הברית את אמו, יורשת אמריקאית עשירה ובתו של אייל הנפט הנרי האטלסטון רוג'רס. האטלסטון הצעיר עבר עם משפחתו ללונדון בגיל 16, ולמד בבית הספר הארו שליד וינזדור, וגם את שירותו הצבאי עשה לא רחוק משם, בחיל המשמר. אחרי שפרש מהצבא, פרסם ספר על ההיסטוריה של המדים של חיל המשמר.

בשנת 1926, בגיל 30, אחרי שהשתחרר מהצבא, החליט לקנות בית אחוזה כפרי במכירה פומבית. הוא הקדיש את כל הונו, ואת 40 השנים הבאות, למלאכת עיצוב הבית והגן כדי להפוך אותם למודל מושלם של 'בריטיות'. אחרי מותו ב-1966 גרו בבית אחיו ומשפחתו, אך משנת 2005 הבית והפארק הפכו לנכס לאומי.

מנהלי קרן הפארקים הלאומיים שפגשו את הלורד בשנות השישים התרשמו מאופיו הנדיב, האקצנטרי והדוגמטי. הוא חי לבד, אך נהג לערוך סעודות ערב ומסיבות, בהן השתתפו גם אנשי האצולה ואף המלכה, למרות שהוא היה אציל "חדש" יחסית – אביו קיבל תואר אבירות לאחר ששירת את הציבור כחבר פרלמנט. מבקרים באחוזה נהגו לתאר את הלורד כאציל למופת, שהעביר את זמנו בין ארוחות דשנות אך לא מנקרות עיניים, מסעות ציד, מרוצי סוסים, ביקור בתיאטרון ושתיית קוקטיילים בחדר ההסבה (תמיד אותו קוקטייל – סאלטי דוג, מיץ אשכוליות עם ג'ין). נראה שהוא רצה לחיות חיים של אציל בריטי לפי הספר, שהיה לדעתו אורח חיים הולך ונעלם.

כיום, המוזיאון שהוקם בביתו של הלורד נועד לשחזר את סגנון החיים של בעלי המקום. בנימה קלה של סנוביזם בריטי, מזכירים המדריכים למבקרי המוזיאון שהלורד לא היה באמת בריטי אלא למעשה אמריקאי, שנהנה לשתות ויסקי וסודה עם ארוחת הערב, והתקין טלפון ועוד חידושים טכנולוגיים בביתו. אך למרות – ואולי בגלל – מוצאו המעורב של הלורד, הוא ניסה להפוך את ביתו לאחוזה בריטית מושלמת. עיצוב חדרי השינה וחדרי ההסבה, הספריה המרווחת, חדר האוכל בעל הקשתות העתיקות, גלריית הציורים, ובעיקר הגנים המטופחים, נועדו להרשים את המבקרים בבריטיות מהוקצעת. המטבח נראה נטול יומרות, מוכן להכנת מאכלים בריטיים פשוטים ומזינים. הכל זועק הערצה לסגנון הבריטי המסורתי ביותר, ואולי לכן נדמה מעט מזויף או מעושה.

הלורד פיירהאבן יצר את אחד הגנים הפרטיים הגדולים באנגליה של המאה העשרים. הגנים רחבי הידיים של האחוזה מלאים כיום בפרחי סוף הקיץ, שושנים ודליות. גם כאן הלורד ניסה לשוות לגינה אווירה 'בריטית', עם פסלים של דמויות יווניות או רומיות, ואובליסקים קטנים ולבנים, לצד ספינקסים ועוד יצורים מיתולוגיים שמאכלסים לרוב את גני האצולה הבריטית.

האם האחוזה של פיירהאבן היא דוגמא לסגנון הבריטי של המאה העשרים, או אולי רק חיקוי דהוי של אבטיפוס שלא היה קיים מעולם? הלורד היה מלא הערצה לאורח החיים הבריטי (של האצולה, כמובן), אך לא שפע דימיון ומקוריות. הסיבות מאחורי האובססיביות של הלורד פיירהאבן עם הסגנון הבריטי נותרו עדיין בערפל. מדוע הוא הקדיש את חייו וכספו לשימור סגנון החיים, העיצוב והגינון הבריטי המסורתי ביותר? רמז למקורן הוא אולי המקריות שבה חייו של הלורד קיבלו את צורתם: אלמלא אביו המהנדס נסע לאמריקה לעבוד בפרויקט ניקוז נשכח, הוא לא היה פוגש את הצעירה האמריקאית העשירה והשאפתנית, שדחפה אותו לטפס בסולם המעמדות והעניקה לבנה את הממון הנדרש להפוך את החלום הבריטי שלו למציאות. אולי ביוגרפיה חדשה שלו, שהתפרסמה לפני חודשיים ומתארת אותו כאדם ביישן ומסתגר, תצליח לגלות את האמת.

צילומים: אור רוזנבוים וויקיפדיה.