איטליה, אוגוסט 2017.

בשיטוטינו ברחבי איטליה חיפשנו אחרי הערים המאושרות… הערים בהן התושבים חופשיים מדאגות פרנסה ובירוקרטיה, בהן הבתים מרווחים ובנויים כארמונות, הרחובות יפים ונקיים וביניהם מפוזרים גנים רחבי ידיים ועצי נוי ופרי מצלים על המדרכות ומגנים על העוברים ושבים מחום השמש. אנשי העיר היפים לבושים בבגדים מסוגננים שצבעיהם משתלבים אלו באלו ויוצרים אוירה צבעונית נעימה לעין. הם משוטטים לאיטם, ובידיהם אוחזים ומנפנפים במניפות כמו שכתבנו כאן. כשרוח ערב קלה נושבת ובכיכרות היפות זוגות האוהבים רוקדים, ממש la dolce vita.

כמדי קיץ יצאנו למסעות בעקבות החלום. כמו שכתב איטלו קאלבינו בספרו המטאפורי הנפלא ״הערים הסמויות מן העין״: ״לא הקול הוא הקובע את תוכן הסיפור כי אם האוזן השומעת..״.

גילינו עיירות השוכנות לחופי חולות זהובים נושקים למי טורקיז ועצי אורנים ירוקים מנוקדים בחורש ים תיכוני נוגעים בקו המים. וילות מטופחות צבועות בגוונים פסטלים בסגנון ארט דקו שנבנו אי שם במאה הקודמת, וארמונות עתיקים ריקים ודוממים הפכו פה לתפאורה מושלמת לחגיגות הקיץ.

עוד כתב קאלבינו בדו שיח הדמיוני בין מרקו פולו לקובלאי חאן, ״הנוסע חייב להמשיך את דרכו לעיר אחרת שגם בה ממתין לו עבר אחר משלו, או ממתין משהו שיתכן שהיה אי פעם עתיד אפשרי שלו ועתה הריהו הווה של משהו אחר״.

צילומים מתוך אוסף קיץ 2017 של אילנה אפרתי.

לרגע ממש כמו הפקת אופנה מתוקתקת או סט מושלם לסרט אמריקאי של שנות החמישים המצולם באיטליה, הקהל המקומי יחד עם התיירים והמבקרים, הפך את עצמו לניצבים מסוגננים. מאות אנשים, לבושים כאילו יצאו מסרט תקופתי, משוטטים בסמטאות העיירה העתיקה או רוקדים בכיכרות.

קל לדמיין זמנים שונים, דמיון ומציאות מתערבבים יחד. הווה ועבר נעים בין זיכרון מדומין למקורות השראה של דמויות מעולם הקולנוע. אלביס פרסלי או ג׳ימס דין או אולי מיסטר ריפלי הכשרוני?

כולם מתעלמים מגל החום הקיצוני שכמוהו לא נמדד באיטליה זה עשורים. הטמפרטורות נסקו הקיץ לארבעים מעלות, אך האנשים ממשיכים לרקוד ולטייל ברחובות, לבושים בסגנון מעורר השראה.

צילומים, איור ווידאו: אילנה אפרתי כל הזכויות שמורות.